סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
באחד הימים הלכנו יחד למקום בו ירו בשמוליק ובשאר האנשים. שם מצאתי את מעילו של שמוליק ואת מגפיו ולקחתי אותם עמי. לפתע הופיעו מולנו שני בנדרובסקס וכיוונו לעברנו רובה, כשאחד מהם קורא לעברנו "הסתובבו ובואו אחרינו". הדם שלנו רתח, ידענו שזה הסוף שלנו, שכאן הגיע לקיצו מסע מפרך של אובדן וסבל, וכן קיצה של התקווה שנשרוד אותו. כשהתקרבנו אל השוטרים, שמוטות כתפיים ומחוסרות אוויר, הבחנתי לפתע בצלקת על פניו של אחד מהם. נזכרתי שאני מכירה אותו עוד מהימים שנהג להשאיר בחצר שלנו את סוסיו כשהגיע העירה, ואימא השקתה אותו בתה חם. קראתי אליו מיד, צעקתי אליו שאני הבת של אברם, הזכרתי לו את אימא, את החצר שלנו. האיש הביט בי לרגע ואז אמר "טוב, תלכו. אבל אם אראה אתכן שוב אקח אתכן איתי". וכך ניצלתי פעם נוספת, בדרך נס שלא תיאמן, ושבזכותה עוד יסופר...
41
Made with FlippingBook - Online catalogs