סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
, ימי הקיץ החמים. מים לא היה לנו והצמא 1942 היה זה חודש אוגוסט שנת כבד מנשוא. שלוליות המים הקטנות מלאות בראשנים והפרות עוברות מעליהן ומשתינות. כדי לא לאבד את הכרתי כתוצאה מהתייבשות, מילאתי את שמלתי במים ושתיתי דרכה ממי השלולית בכדי לסנן את הראשנים. בינתיים ידענו שעלינו שוב לברוח. נאמר לנו שישנה דרך להגיע אל צידו השני של הנהר אל מקום בטוח יותר. לקחתי את מעילי ושוב יצאנו אל הדרך. התחלנו ללכת, אמה של ג'ניה ואני, לכיוון העיר, בכדי לנסות להגיע לצידו השני של הנהר. בקיץ הלילות מאד קצרים, דבר שפעל לרעתנו. לפנות בוקר כבר עלתה החמה ונאלצנו לסגת אל תוך התבואה הגבוהה שביער, כשאנו נשכבות על הקרקע בכדי לא להתגלות. עם זאת, לרוע המזל, דווקא באותו יום נקצרה התבואה ונגלינו. מיד התחלנו לרוץ, כשהתבואה שנקצרה זמן קצר קודם לכן, השאירה באדמה שורשים קשים שהכאיבו ופצעו את רגלינו היחפות. אמה של ג'ניה נתפסה על ידי אוקראיני ואני, שהייתי זריזה ממנה, הספקתי לברוח. בתוך התבואה, בעודי רצה, פגשתי באישה קטועת יד. האישה התבררה ממוצא פולני, שהתגוררה בעיר הסמוכה והגיעה בימים לטפל בשדה. האישה הטובה הציעה לי מטפחת ראש, שאניח על ראשי כדי שאראה כאחת מן הנשים הגויות. "כשיחשיך קצת", אמרה לי, "תלכי עם המטפחת לנהר בכיוון הרחוב, ושם תוכלי למצוא דרך לעבור בבטחה לצדו השני". מאחר ובמילא לא ידעתי מה לעשות ולאן ללכת, עשיתי כעצתה של אותה אישה ולבשתי את המטפחת לראשי, כשאני צועדת לכיוון הנהר בדרך שהורתה לי. כשהגעתי לנהר הבחנתי כי הוא מתפצל לשניים, וכי עלי לעבור שני נהרות בכדי להגיע לצד השני. את חציו הראשון של הנהר עברתי משום שהמים בו היו יחסית רדודים ויכולתי ללכת בו בלי לשחות. עם זאת, את חציו השני של הנהר כבר לא הצלחתי לחצות.
באזור בין שני הנהרות בו הייתי עכשיו שכן אחד הכפרים האנטישמיים ביותר. הבטתי סביבי חסרת אונים ועייפה, אבודה, רעבה וחלשה, עד
44
Made with FlippingBook - Online catalogs