סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
הלב שלי הלם בחוזקה וידעתי שעלי לברוח. ידעתי את גודלו של העונש על העבירה שביצעתי ושעלי לחמוק ממנו ויהי מה! עם זאת, המסע שעברתי עד הלום חידד את חושיי ואת תושייתי. בזמן שצעדנו כולנו אל תחנת המשטרה, האטתי את צעדיי, וכשהייתי מספיק רחוקה מהקבוצה- תפסתי את רגליי ורצתי במהרה הביתה. רציתי לחזור ללמוד בבית הספר משום שהספקתי להשלים ארבע שנות לימוד בלבד. בימים ההם אף נרשמתי לאחד מבתי הספר באזור, שהיה ממוקם רחוק יחסית ממקום מגורנו, אולם זמן קצר לאחר מכן נשרתי מהלימודים. המקום היה מרוחק מדי מביתנו והתקשיתי להגיע אליו, ובעיקר- מצבנו הכלכלי היה קשה ונאלצתי לעזור לאבי במלאכת המסחר. כעת התנהל המסחר מביתנו, והחיילים הרוסים היו מגיעים אלינו בהיחבא ורוכשים משקאות. נקראה אן- 1954 1934- המשטרה הסובייטית בברית המועצות בין השנים 1954 קה-וה-דה (ראשי תיבות של הקומיסריון העממי לענייני פנים). בשנת שונה שמה לק.ג.ב. האן-קה-וה-דה לא היססו לענות את נחקריהם ולהשתמש נגדם בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות, כולל רצח בני משפחותיהם והגלייתם לסיביר. מספרים שרבים מהנאשמים על-ידי האן-קה-וה-דה הודו בכל אשמה שיוחסה להם רק כי לא יכלו לעמוד יותר בעינויים. אחד ממנהלי אחת היחידות באן-קה-וה-דה ידע על פעילויות החליפין שלנו ונהג להסתובב באזור שלנו הרבה. קראנו לו "האיש עם מגפי הבורדו" משום שלבש מגפי בורדו, שונים מאלו שלבשו שאר השוטרים. הוא אמנם ידע על הפעילות הבלתי חוקית שלנו, אולם בכדי להרשיע אותנו היה עליו להשיג הוכחות. באחד הימים דפק על דלת ביתנו חבר כיתה שלי מבית הספר ואמר לי שנשלח על ידי מישהו לקנות בקבוק אחד של וודקה. ניגשתי אל מתחת לכיור ביתנו, המקום בו החבאנו את הבקבוקים, ומכרתי לו אחד. כשיצא חברי מהכיתה מביתי ראיתי דרך החלון את השוטר בעלי מגפי
59
Made with FlippingBook - Online catalogs