סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
הבורדו מחכה לו בחוץ. ידעתי שאותו שוטר רוצה את הכסף שעשינו ממכירות הוודקה לעצמו, משום שההליך שנקט בו בכדי לתפוס אותנו היה בלתי רשמי ולכן בלתי קביל. סגרתי מיד את הדלת ויצאתי את הבית מהדלת האחורית. כך הסתובבתי ברחובות במשך כמה שעות עד שירד הלילה, מחכה שהשוטר יתייאש ויעזוב את המקום. בשלב מסוים נכנסתי לביתה של שכנתי ועקבתי אחרי השניים דרך החלון. ברגע שראיתי אותם עוזבים, נכנסתי מהר הביתה, הוצאתי את בקבוקי הוודקה ממקומם הרגיל והחבאתי אותם אצל השכנה. כעבור כמה שעות דפקו השוטר והנער על דלת ביתי. השוטר שאל אותי "את מכרת וודקה"?. עניתי לו מיד שלא, שאין לי וודקה ואינני יודעת על מה הוא מדבר. השוטר פנה אל אותו נער מכיתתי ושאל אותו "קנית אצלה וודקה"? הנער הביט בי במבוכה רבה והחל לגמגם כמנהג אנשים שאינם מרגישים בנוח עם מעשיהם. הצעתי לשוטר לערוך חיפוש בביתי, ומאחר והחבאתי את הבקבוקים אצל שכנתי, לא מצא דבר...
60
Made with FlippingBook - Online catalogs