סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'

, בזמן מלה"ע הראשונה, כבשו הפולנים חלק מאוקראינה 1921 בשנת והגרמנים כבשו חלק מפולין. בשלהי מלה"ע השנייה, החליפו ביניהם את השטחים הכבושים: פולין השלמה חזרה לשליטת הפולנים והחלקים הכבושים של אוקראינה היו שייכים כעת לגרמנים. הפולנים והיהודים שגרו באוקראינה ורצו לחזור לפולין, הורשו לעזוב. , התחתן אבא עם רעיה, אישה יהודיה מאוקראינה 1945 בינתיים, בסוף שנת שהיה לה ילד בן שמונה. רעיה נישאה לאבי כיוון שהייתה שייכת לצד האחר של רוסיה, זה שתושביו לא נחשבו בעבר לתושבי פולין ולכן לא הורשו לחזור אליה. באמצעות הנישואין לאבי, יכלה להשיג לעצמה ולבנה אישור לנסוע לפולין ולהשתחרר מהזוועות שמתרחשות ברוסיה הקומוניסטית. אבא ואני נרשמנו מיד לרשימת ההמתנה. את הכסף שהיה לנו החליף אבא לדולרים והחביא אותם מתחת למזרן. חלק קטן מהכסף נשאר על השולחן במטבח. באחד הימים, בעודי לבד בבית, הגיעה המשטרה לביתנו לערוך חיפוש. את הכסף שהונח באגביות על השולחן, עטוף בנייר, לא מצאו, אולם את הכסף שהיה מתחת למזרן הם מצאו. "איפה אבא שלך?" שאלו אותי השוטרים ואני עניתי כי אינני יודעת. הודעתי מיד לאבי שלא יגיע הביתה כי מחפשים אותו. אבא נסע עוד באותו הלילה לעיר אחרת, שם נאלץ להמתין עוד כשבועיים, עד אשר הגיע תורו לנסוע לפולין. בינתיים נשארתי באוסטראה, בבית שלנו, עם רעיה ועם בנה, מחכים שיגיע תורנו לעזוב לפולין. יחסיי עם רעיה, שלא היו טובים אף פעם, הלכו והידרדרו כשנותרתי איתה לבד. היא הייתה אישה איומה, שנהגה בי בחוסר כבוד ואהבה. אחרי כחודשיים הגיע גם תורנו לנסוע. ארזנו את המזרן ואת שאר החפצים המעטים שהיו בידינו ונסענו באמצעות הרכבת לעיר לודג' שבפולין. אבי היה בזמן הזה בלובלין, וכששמע על מקום המצאנו, הגיע מיד. רעיה, אשתו של אבי, עזבה אותו לפרקים, כל פעם באמתלה אחרת, כשהעיקרית מביניהן הייתה שאני מפריעה לה. זמן ממש קצר אחרי שהגענו

62