סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
"הקיבוץ". החתונה הייתה יפה ומפוארת, הרבה יותר ממה שנהוג היה בימים ההם. היה זה יום קר וגשום, ובתוך חדר האוכל ניגנה תזמורת של גרמנים מהעיר פסאו, השוכנת על גדות נהר הדנובה. בחתונה נכחו חברים רבים, הן שלי והן מהעיר של אליהו, וכולנו רקדנו ושתינו עד שתיים לפנות בוקר. עם זאת, התנאי של חברי "קבוצת גורדוניה", שנתנו לנו את הסכמתם להתחתן בחדר האוכל שלהם, היה שנשאיר אותו נקי ומסודר לקראת ארוחת הבוקר של יום המחרת. אני רציתי לשכור אישה גרמנייה שתנקה את חדר האוכל לאחר החתונה, אולם חברותיי אמרו לי שאין צורך, ושהן יעזרו לי בניקיון המקום. כשנסתיימה החתונה הלכו כולם לשחק קלפים עד שעות הבוקר, מועד הגעת הרכבת, ואני נותרתי לבדי לצחצח את המקום. פשטתי את שמלת הכלולות שלי, לבשתי מגפי גומי וניקיתי שעות ארוכות, עד אשר החזרתי את המקום למצבו הקודם, נטול עדויות למסיבת החתונה הסוערת שנערכה בו. בבוקר שלמחרת לקחתי את החפצים המועטים שהיו לי ונסענו לאגנפלד, לעיר בה התגורר אליהו. האישה הגרמנייה, אצלה שכרנו עתה חדר, הייתה נחמדה, חמה ולבבית, והיא נהגה לעזור לנו בכל עבודות הבית, כולל בישולים. כעבור כשבועיים נתבשרנו כי מתארגנת נסיעה לארץ ישראל ואנחנו רשומים בה. אליהו, הסתבר, נרשם כבר קודם לרשימת ההמתנה ועתה, משהייתי נשואה לו, נכללתי בה גם. חששתי מאד מהצעד הזה, בעיקר
75
Made with FlippingBook - Online catalogs