סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
כל חודש קיבלנו שני בולים. בול אחד החלפתי בעד סודה לשתייה שעזרה לי נגד הצרבת. בבול השני השתמשתי כדי לשלוח לאבא מכתב לגרמניה ולספר לו אודותינו.
, ילדתי את ביתי הבכורה בקפריסין וקראתי לה 1947 , בחמישי בנובמבר לאה, על שם אמי שהלכה לעולמה בטרם עת. הלידה הייתה קשה מאד משום שלאה הגיחה מבטני רק עם חצי ראש, כשהחצי השני נותר תקוע וסרב לצאת. רופאה אנגלייה חיברה אותי לאינפוזיה עם חומרי הרדמה, אולם אני חשדתי בה שהיא רוצה להרוג לי את התינוקת וניתקתי עצמי מהאינפוזיה. בתגובה סטרה לי הרופאה כשלושה פליקים הגונים שאחריהם פשוט נרדמתי. קמתי כעבור כמה זמן לקול התעטשויותיה של לאה. האנגלים עמדו מסביב למחנה עם נשק, שומרים עלינו שלא נברח. כל חודש שוחררו כשבע מאות אנשים והורשו להיכנס לישראל. אנחנו שהינו במחנה כשמונה חודשים עד שהגיע תורנו. היינו אמורים לחכות שמונה חודשים נוספים, אולם תורנו הגיע מהר יותר משום שמאה ושישים ילדים מתו במחנה כתוצאה מתזונה לקויה ומחוסר בתנאים. בסוף עשינו שביתת רעב ודרשנו שישחררו אותנו. הבריטים הסכימו לשחרר את כל הנשים והילדים עד גיל שנתיים, אולם אנחנו לא הסכמנו לנסוע בלי הבעלים שלנו. בסוף הם נכנעו והרשו לכולנו לעלות לארץ ישראל.
79
Made with FlippingBook - Online catalogs