סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'

אמי הגיעה ממשפחה ענייה, מהעיר אוסטראה שבאזור ווהלין במדינת אוקראינה. סבתי, אסתר גורבן, אמה של אמי, הייתה אישה חזקה שדאגה לפרנסה ולקיום המשפחה. היא עסקה בעיקר במשק בית, בישלה וניקתה בבתים שונים בתמורה לתשלום. סבי, ישעיהו גורבן, אביה של אמי, היה איש ישר וטוב לב שתפקד כגבאי בבית הכנסת. עם זאת, בפרנסה ובמסחר לא הצטיין, מאחר והיה ישר מדי וכי אהב לעשות לכולם טובות מבלי לצפות לתמורה. עול הפרנסה נפל תמיד על סבתא אסתר, דפוס שעוד ימשיך להתקיים דורות רבים... אחיה הבכור של אמי, איציק, התעתד להינשא לברכה, בתו של גביר- בעל מפעל כרכרות אמיד. השידוך לא מצא חן בעיניהם של הוריה, בעיקר משום שאיציק הגיע אל השידוך כשהוא נטול נדוניה. הם שלחו אותו לישראל בתקווה שיישאר שם וישכח את בתם, ואיציק הסכים לנסוע בעיקר משום שהיה שבור לב מהתנגדות הוריה של ברכה לשידוך. עם זאת, איציק לא הסתדר בישראל וזמן קצר לאחר מכן שב לאוקראינה. לבסוף הוא נישא לברכה, בתו של אותו גביר, וזמן קצר אחרי שנישאו פשט אביה את הרגל. איציק אהב לנגן בכינור ולצייר והיה איש ברוך כישרונות. עם זאת, בפרנסה לא הצטיין, כמנהג גברי המשפחה. לאיציק ולברכה נולדו שתי בנות מקסימות - שרה ודוצי. הם התגוררו יחד באוסטראה ועיבדו שטח גדול עבור גידול ירקות. במהלך המלחמה, נשלח איציק אל נקודת האיסוף של היהודים ונורה למוות. אחיה הקטן של אמי, יוסף, היה איש אצילי ביותר, שהקריב את חייו לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהוא רק בן עשרים ואחת, בכדי להציל את שאר המשפחה. באמריקה היו הרבה נשים מבוגרות שלא עלה בידן להתחתן. רבות מהנשים הללו היו מגיעות לאירופה ומספרות סיפורים בדויים על חייהם באמריקה בכדי להשיג לעצמן את שאיפתן הנכספת מכל: בעל. דודי וחברו הטוב, שאת שמו אינני זוכרת, הכירו שתי אחיות אמריקאיות והחליטו להינשא להן ולנסוע איתן לאמריקה בכדי שיוכלו לתמוך במשפחותיהם, שסבלו באותה העת מפוגרומים

8