סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'

יעקובסון היה נכנס לשירותים למשך שעות ואני נאלצתי פעמים רבות ללכת אל הפרדס.

כעבור זמן קצר מסלימה מלחמת העצמאות ואלי גויס מיד ללחום בחזית. כמובן שמעל הכול דאגתי לשלומו, אולם גם הייתי גאה שנשלח להגן עלינו ולתרום למאבק שלנו להקמת המדינה. בינתיים נשארתי לבד עם לאה, שהייתה בת כמה חדשים בלבד. הדלתות בין הבתים שלנו ושל משפחת יעקובסון היו פתוחות כמעט תמיד כך שיכולתי לצאת מהבית, משום שאם לאה הייתה בוכה, רוזה אשתו הייתה מיד ניגשת אליה. אלי היה מגיע מפעם לפעם מהצבא הביתה, בדרך כלל לזמן של יום אחד. באחד מערבי החג של אותה שנה, אינני זוכרת בדיוק איזה חג, הגיעו אלי הביתה והודיעו לי שאלי וחיילים נוספים נמצאים בבית הספר ברעננה ושאלי ביקש לקרוא לי. לקחתי מיד את לאה בעגלה ונסענו לשם, לפגוש אותו. יום אחד, היה זה בשביעי לספטמבר, הלכנו לשם כהרגלנו לפגוש את אלי ואת שאר חבריו לפלוגה וגילינו שהם אינם שם. היה זה ביום שהרגו את פולקה ברנדוט, דיפלומט שבדי שמונה על ידי האו"ם לפעול למען שביתת אש בינינו לבין הערבים. ברנדוט נרצח על ידי הלח"י בירושלים, אחרי שאלה גילו כי בכוונתו להעניק את ירושלים לערבים. היה זה אחרי יום כיפור, אחרי שבמשך כל היום אלי צם ובערב, כשהיה אמור לאכול, הם יצאו לדרך ונאלצו לאכול רק ביום למחרת. , ערך צה"ל ניסיונות אחדים 1948 , בין אוקטובר לדצמבר של אותה שנה לכבוש את כיס פאלוג'ה. מפקד הבריגאדה המצרית הנצורה בכיס פאלוג'ה היה הקולונל הסודני סייד טהא, ועל קציני החטיבה נמנו גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים, ועבד אל - חכים עאמר, לימים שר המלחמה המצרי. המצרים נלחמו בעקשנות, הדפו את כל ניסיונות הכיבוש של צה"ל והסבו לדצמבר נערך ניסיון החיסול הגדול ביותר של צה"ל, 28- לנו אבדות רבות. ב אלי ושאר החיילים שכנו בבית הספר כשבועיים, כשמדי יום אני מגיעה לשם עם לאה בעגלה.

83