סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'

אולם הניסיון נכשל ורבים מחבריו של אלי לפלוגה נפצעו ונהרגו.

אלי אושפז בבית החולים "דורה", בית חולים צבאי השוכן על יד העיר נתניה. כשהגעתי לראות אותו, הובלתי לתוך צריף ארוך, כשמשני צידיו שרועים חיילים פצועים. היה זה חורף וכל החיילים היו מכוסים מכף רגל ועד ראש. כל החיילים נראו זהים, שרועים ללא ניע מתחת לשמיכות. אני צועדת ביניהם, עוברת ומחפשת את פניו של אלי. בסוף השורה אני רואה את אלי שוכב על הגב, פצוע ברגל ומחייך אליי. אלי שכב בבית החולים כחצי שנה וקיבל כמויות אדירות של פניצילין, שלא עזרו לפצע ברגלו להגליד ורק גרמו לנפיחויות כתוצאה מאלרגיה. כעבור כחצי שנה שוחרר אלי מבית החולים. על אף שהפצע ברגלו לא הגליד, לא היה שום טיפול נוסף שהיה בידי בית החולים על מנת לעזור לו. התקופה בארץ הייתה קשה, תקופת הצנע: בכדי להתגבר על המצב הכלכלי הקשה בארץ הכריז בן גוריון כי המוצרים יחולקו בצורה מוגבלת ושווה לכל תושב. מהסוכנות קיבלנו מיטה גדולה עם מזרן קש ושמיכה מצמר גפן, וללאה מיטת ברזל ושמיכה זהה. אלי שוחרר מהצבא סופית בעקבות הפציעה וחזר הביתה. בתקופה שהיה בצבא קיבלנו משכורת זעומה של חמש עשרה לירות, שהספיקה לנו בקושי, אולם כעת גם אותה לא קיבלנו יותר. בכסף שקיבל אלי משחרורו מהצבא הוא קנה לי שעון מקסים.

84