סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
להישאר בבית יעקובסון, הפציר בי אלי להסכים. כך גרנו בצפיפות רבה, כשאלי, אפי ואני ישנים בחדר אחד ובחדר השני ישנו אבא, סבינה ולאה.
אפי היה תינוק נוח מאד, כל הזמן ישן ואכל. עד גיל ארבע לא ידע אפי מהו חושך, משום שמעולם לא היה ער בשעות שהחושך ירד. באחד הימים ראיתי שאפי לא מתעורר הרבה זמן ושהגיעה כבר שעתו לאכול. נכנסתי לחדרו, התקרבתי למיטתו וראיתי שהוא איננו שם. הלב שלי צנח מרב בהלה, לא הבנתי לאן נעלם. כשהבטתי סביב קלטתי שאפי ישן על הרצפה, מתחת למיטה. השינה שלו הייתה כל-כך חזקה, שאפילו כשהשתחרר אחד הברזלים מהמיטה והפיל אותו על הרצפה, המשיך אפי לישון. עם הזמן מצא אלי עבודה כמחלק עופות לתושבים כנגד התלושים שהציגו ופתח אטליז ברחוב "השוק" ברעננה. כשאפי היה בן שנה ולאה בת ארבע, יצאתי לעזור לאלי בחנות. את לאה הפקדתי לשמור על אפי, אולם היא הייתה קטנה מדי ויכלה למלא את התפקיד בצורה מוגבלת. אמי החורגת, סבינה, הייתה נאמנה מדי לקפריזות של עצמה, ולא סמכתי על טיפולה.
היחסים שלי עם סבינה הלכו והידרדרו. היא לא עזרה בעבודות הבית בכלל וחרחרה ריב בכל הזדמנות. אני זוכרת שבאחד הימים היא קיבלה חבילות
88
Made with FlippingBook - Online catalogs