סיפור חיים - סיפורו של גבריאל נבו
לקראת 1947 עברנו לעיר אמדן בצפון מערב גרמניה ליד הנהר אמס באזור הכיבוש האמריקאי. באמדן, חיינו קרוב לחצי שנה והלכתי עם חבר לחדר שם למדתי לקרוא הפוך בגלל מחסור בספרים. לאחר זמן מה עזבתי את החדר ו התחלתי ללמוד עברית ו שירים ישראלים. באותה עת גם הצטרפתי לקן "השומר הצעיר".
דצמבר
" דגל קן השומר הצעיר "
לאחר כחצי שנה עברנו לצרפת בעזרת "המוסד לעלייה ב "' . ביוני 1948 הגענו למרסיי מקום ל מה" שנקרא חנה הגדול" – ריכוז העולים הגדול באירופה. משם הפלגנו ארצה באופ ן יה י חוקי באנ
הייתה זו האנייה האחרונה שהפליגה לנמל תל . אביב -
"טטי".
בצרפת
שוחה בחופי
בנדול
הגענו לנמל ב – 30 . יוני ב האנגלים האחרונים עזבו את נמל חיפה באחד ביולי . האנייה עגנה במרחק קילומטר וחצי מהחוף והורידו אותנו באמצעות סירות . עם הירידה לחוף קיבל כל אחד מהנוסעים תפוז שהיה עטוף בנייר דפיניל להגנה מפני רקב . זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי וטעמתי פרי זה. שנים רבות לאחר מכן ליווה אותי ריחו המשכר . . . פוז אותו ת של
חמה וף נלקחנו לרעננה למחנה אוהלים ששכן ברחוב מוצקין. שם שהינו במשך שלושה חדשים באהלים נחפרו תעלות כהגנה מפני הפצצות מכיוון ש מלחמת השחרור הייתה עדיין
שמסביבם
בעיצומה באותם ימים.
שהיה ברשותנו. ליד מחנה האהלים מצאנו
אנחנו, הילדים, חיפשנו במה למלא את הזמן ה
פנוי
אבטיחים. "התפלחנו" לשם ופתחנו אבטיח אחד. הוא היה לבן וכך היו גם כל היתר. לא ידענו שיש גם אבטיחים שנועדו לבהמות והם לבנים .
ה מקש
6
Made with FlippingBook - Online catalogs