סיפור חיים - סיפורה של מינה וולף (שטיין)

אני זוכרת שחשתי ברעב תמידי במוסקבה. פעם גנבתי בייגלה מביה"ס, או פירות יבשים שדודתי החביאה , ואני ובן דודי שוריק אכלנו אותם בסתר. דודתי נהגה לשמור אוכל לא י זנה, ביתה, שהייתה חולה.

נשלחה לאמה של מינה, ו היוותה

הזו התמונה

תה, מינה ,

אות חיים ראשון שב לכך

בחיים!

מינה, עם בני הדודים שוריק וא י זנה, מוסקבה 1946

אחותה איזנה והאם באותה תקופה , כפי ששמעה מאחותה.

מינה משלימה את

תקורו

במרץ 1944 , כחודשיים אחרי שמינה הוברחה מהגטו, אריה שטיין, בנו של ה דוד מקס, היה פחות בר מזל. הוא ני ספה באקציית הילדים .

בניסיונות לעזור ו אף ניסה להציל את א יזנה , אחותה

מר ינולביציוס משיך מ

יבנ . של מינה סיון האחרון הגיעה איזנה לבושה במעיל שחור עם צווארון פרווה, כדי שת ראה מבוגרת יותר , עם ניירות מזויפים תחת השם דנוטה ( Danute ) , מר ש ינולביציוס הכין עבורה .

אבל לרוע המזל הוא התעכב , וכ שהגיע התברר ש הגטו היה סגור.

אריה שטיין ז"ל ( 1938-1944 )

שלא ינסה למצוא

כשהרוסים עמדו לפלוש לליטא, מר ינולביציוס נעלם. זמן רב קודם לכן הוא הודיע לאבי ןה

אותו אחרי המלחמה.

ל איזנה בונקר בו הסתתר. הדוד סרב

את

כמה ימים לפני שהגטו חוסל ביקשה צרף ד ל י דוד דו המ האם ו הסביר שהבונקר מלא עד אפס מקום . הסירוב הזה הציל את חייה של איזנה.

11