סיפור חיים - סיפורה של מינה וולף (שטיין)

ב סוף שנת 1945 שבות איזנה והאם לליטא, איזנה מצליחה ל ה תקבל ללימודים בעזרתו של ליולה שטיין, בן דוד בעל קשרים. בן הדוד גם מספר להן על מינה , שנמצאת במוסקבה אצל קרוב משפחה, ו הוא עוזר לאם ביצירת הקשר עם מינה ואח" כ בנסיעה של האם למוסקבה . האם מביאה את מינה לגור עם האם ואחותה ב ( נה ויל Vilnius ) .

" לאחר חיפושים רבים מצאה אותי אמי במוסקבה, ורק לאחר שקבלה היתר מן השלטונות הצליחה להגיע

אלי.

אני זוכרת את הפגישה הראשונה עם אמי במוסקבה. אמי הגיע לדירה בה גרתי במוסקבה ודפקה בדלת. כשפתחתי, ראיתי אישה יפה, לבושה באלגנטיות . אך לא זיהיתי אותה ושאלתי: מי את, דודה? והיא אמרה: אני אמא שלך .

הייתי המומה. בדמיוני היא ה ופיעה תמיד כדמות שיצאה ממחנות הריכוז, שלקחו לה את בגדיה היפים, ועברה תלאות קשות. והנה, עומדת לפני דמות אחרת לגמרי .

מאותו מפגש לא נפרדתי מאמי עד יומה האחרון .

כשנתיים וחצי חייתי ללא הורי ואחותי עד לאיחוד עם אמא ואיזנה".

שנת 1949 , ויל

נה

מינה, איזנה והאם מתאחדות

איש צבא ו קרוב משפחה, שקיבל את

, שטיין

החיים בוילנה לא היו קלים. הן גרו בחדר קטן בביתו של

ליובה

הבית בתנאי שיצרף אליו שותפים. היה קשה להשיג מזון. הן קיבלו תלושים לאוכל בסיסי, ונאלצו לעמוד בתורים אינסופיים. ם, ש הא עבדה כמלצרית ואחר - כך כמנהלת חשבונות , התמודדה לבד עם הדאגה לבנותיה. פה ושם הגיעו חבילות של מזון ובגדים מהדודים בהולנד ופינלנד. תמורת הבגדים שמכרו הן קנו אוכל. מינה למדה בביה"ס ואחותה למדה בערבים. האם נהגה להביא הביתה מעט אוכל מעבודתה כמלצרית.

ה

16

Made with FlippingBook - Online catalogs