סיפור חיים - סיפורה של מירה ברק
9
נישאתי בגיל צעיר, 18 וחצי, לאחר חצי שנת שירות בצבא, ליגאל בָּ רק (בּ ריק), שאותו אני
כעבור ארבע שנים נולדה הדס
54 ,)
20 כבר הייתי אם ל בן ( עדי
מכנה 'הפַ יס של חיי, בגיל '
שנים לאחר מכן – עודד, היום בן 45."
(כיום בת 50 ) ו
שבע
' הבונוס
10 נכדים. " הקמתי משפחה לתפארת, הם '
של חיי."
למירה
והיא ממשיכה, " השנים הקשות של המשפט פג ע ו בבריאותה של א ימא , שגם כך הייתה
רעועה. למרות שהסוף היה כביכול טוב , מצבה של אימא התדרדר מאד , ובשנת 1975 ,
כשהייתה בת 68 , בדיוק בשנה בה ילדתי את בני הצעיר עודד, היא עברה אירוע מוחי. במשך
תשע שנים סעדתי אותה. אבא חיסל את המשק הקטן , ובמקומו בנינו את ביתנו לידם, כשבין
חצר משותפת . כך היה לי יותר קל לטפל באימא. ניהלתי שני בתים , גידלתי את
בתינו
הילדים וסע דתי את אימא בתקופה שבה לא היו מטפלות. אחרי מותה של אימא מצבו של
למעמסה .
הוא ביקש לעבור לבית אבות כדי לא להיות
ו , התדרדר
עלינו
אבא
בהתנדבות בבית לוונשטיין ואימצתי שני ילדים קטנים מפנימיות
כשהילדים גדלו תי עבד
לסופי שבוע וחגים וחופשים כ'משפחה חונכת.' אחד הילדים דמה לי בהתנהגותו בתחילת
קליטתו אצלנו, ואפילו נהג להחביא אוכל כמוני... הענקתי להם מה שלא קיבלתי בילדותי.
אחר כך נולדו נכדים והפכתי להיות סבתא במשרה מלאה.
שאלות ולא
, שלא שאל
שלא דיברתי עם הוריי יותר
היום בדיעבד אני מאד מצטע
תי
רת
חקרתי יותר. אחרי מותו של אבי החל אצלנו מ רוץ חיפושים ותחקירים . כל בני המשפחה,
כולל בעלי והילדים, התגייסו למען המטרה. נסענו למקומות רבים, ביקרנו במוזיאון בקיבוץ
ארכיון הציוני , נעזרתי בהיסטוריונית . עד היום אני מחפשת
לוחמי הגטאות , ב' יד ושם ב ,'
ום אני עומדת לפעמים מול המראה, מסתכלת לעצמי לתוך העיניים
לדעת מי אני. ע הי ד
ושואלת מי אני. אני לא יודעת כלום. בן אדם רוצה לדעת. כשנולד נכד י בן היום ( , גיא , הראשון
בּ פרץ מַ וע של דמעות ש זלגו
23 ) קרה לי משהו ש לא קרה לי עם ילדי י שלי. כשחיתל ית
אותו
מעיני ללא מעצור. שאלתי את עצמי, א' לוהים אדירים , מי חיתל אותי ? מי האכיל אותי מי ?
מישהו עשה את זה. ו עד היום אין לי
, שלוש הרי '? ארבע
, שנתיים
דאג לי כשהייתי בת שנה,
חמי הגטאות
ישבנו ימים רבים עם זכוכיות מגדלת וחיפשנו לו מוזיאון ב ם באלבומי
תשובות.
קצה של חוט.
ות של ילדים קטנים. לא מצא
תמונות תי קבוצ
נו
בשנת 97 ' הוזמנתי להשתתף בתוכנית הטלוויזיה של מני פאר, 'זהות אבודה.' התוכנית
הופקה במקביל עם הטלוויזיה בפולין. גם שם וגם פה הקרינו תמונות שלי מגיל צעיר, גיל
הנעורים, הבגרות ותמונות עכשוויות. קיוויתי שאולי מישהו מכיר, מישהו יודע משהו. מכל
המשתתפים בתכנית אני ידעתי הכי פחות פרטים על עצמי. האחרים מצאו בעזרת התוכנית
קרובי משפחה, בפולין ובמקומות אחרים בעולם. אני לא מצאתי כלום.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online