סיפור חיים - סיפורה של מירה ברק
2
' המילים ארץ ישראל ' ותוהה ל מה הכוונה. באנ י יה מחלקים אוכל ושתיה. אני חושבת לעצמי,
' האם יחלקו גם מחר ?' אני בוצעת חלק מהלחם ומטמינה בצד. המיטה קשה אבל אני עייפה
ונרדמת, מחבקת את הבובה ומתנתקת. למדתי שיותר קל לי כשאני ישנה. לפעמים השינה
שלווה ומרגיעה. המסע ארוך והציפייה ג דולה, לאן ?למי ?
בוקר אחד נשמעת צפירה ארוכה. האנשים סביבי רועשים מתמיד, המולה באוויר , גבר שוב
אוחז בידי בחוזקה ואומר, ' מירה'לה, בואי, הגענו. ' אני חוטפת את הבובה ואנו מטפסים
בחופזה במעלה מדרגות העץ אל הסיפון.
אני מתאמצת להיות גבוהה ולעיתים
" בחוזקה.
מצליחה. לבי הולם
מירה מספרת: " מתחקיר שעשיתי כעבור
שנים הבנתי ש הגענו לנמל חיפה ומ
מנו
. בחדרה
העבירו אותנו ל ' בית עולים '
משם , לפי מסמכים שמצאתי באותו
ארכיון, העבירו אותי לבית יתומים בכפר
" נים.' או ' , סבא
מירה שהתה במוסד 'אונים' כארבעה
חודשים.
דבורה וזאב ליכטמן מרעננה הגיעו
ל'אונים' במטרה לאמץ ילד. " אבא שלי
העדיף לאמץ בן .
מסמך הגעה ל"אונים", הארכיון הציוני.
ה במשרד של העובדת ה סוציאלית בבית היתומים הם ראו ה דרך חלון ילדה
אבל כשהם ישבו
רצה אחרי ילד אחר , עם מקל בידה ו , אימא אמרה מיד שזאת הילדה שהיא רוצה. " הילדה
לכדה את עיניהם ול ם של בּ
שורדת ה
ליכטמן.
הזוג
ודבורה ליכטמן
ההורים המאמצים: אבז
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online