סיפור חיים - סיפורה של מרים דרוקר

אבל המעבר בין חוטין לזבוניץ נסגר, הדוד נפטר ואימי נותרה בבית דודתה. לאחר שנישאה שנית לזלמן וידרגורן, החליטו לאמץ את אימי כביתם. עד שנת 1940 , אימי לא שמעה על אביה ועל המשפחה החדשה שהקים. הנהר חצץ ביניהם... ילדותה של אימי, כילדה מאומצת, לא היו קלים כל כך. אמא פוגשת את אבי, צבי הירש, שסיים את שירותו בצבא הרומני, ובשנת 1934 הם נישאים. נולדתי בשנת 1935 , ובשנת 1938 נולדה אחותי רוזהלה, שנ פטרה מטיפוס בהיותה בת ארבע בלבד. אני, הנכדה הראשונה לסבי וסבתי המאמצים, נהנית מילדות מפנקת, וכל דבר שרציתי קיבלתי. לסבא וסבתא היי תה מכולת קמעונאית והורי התפרנסו מ קיוסק למכירת ממתקים, שתייה חריפה וסיגריות, ש השוטרים המקומיים אהבו להגיע אליו לעתים קרובות. מספר תמונות מילדותי נחרטו בזכרוני, כמו מיחם הנחושת המבריק, קוביות הסוכר, "הבוידעם" בו נשמרו כלי הכסף היוקרתיים. 1940 נכנסים הרוסים , ויש איזו הרגשת אופטימיות באוויר, שלא אורכת זמן רב. יום אחד, ואני בת שש בבית לבדי, מגיע לביתנו חייל צעיר ופונה

אלי ביידיש ושואל איפה אמא שלי? בתחילה סי רבתי לפתוח לו את הדלת, וכשהוא פוגש את אמא שעבדה בקיוסק, החייל אומר לה: "הבאתי לך ד"ש מאביך..." אמא שלי מופתעת לגמרי לגלות שהצעיר הוא אחד משני אחיה, ו שאביה חי, ויש לה אח ביולוגי ואח חורג בעיר חרקוב!

ה ורי לפני המפגש עם המשפחה על נהר הדנייסטר

2