סיפור חיים - סיפורה של מרים רוזן

כשחזרתי מבלגיה אמא חשבה שאני צריכה ללמוד מקצוע. נרשמתי בעצתה לסמינר דתי בירו שלים. זה לא התאים לי כי לא חייתי די זמן בארץ ולא הייתי מעורה ב נושא ים שהיו קשורים ליהדות ולדת. סיימתי את לימודי בסמינר. את בחינות הבגרות השלמתי בגיל 40. בשנת 1957 אמא רכשה בבית הכרם דירה קטנה וחמודה. שם גרתי אתה עד ששמוליק ואני נשאנו באוגוסט 1958 . החתונה הצנועה שלנו נערכה על גג המועדון ש אמא ניהלה עם כ 50 בספטמבר, לאחר נישואינו, התחלתי ללמד בבית ספר בשכונת שביב שבהרצליה. עבדתי כשנה והרגש י שת ההוראה לא מתאי לי. מה בשנת 1960 נולד בני הבכור ו קראנו לו עמנואל על שם אבי . בשנת 1964 נולדה בתי דנית. אני נשארתי בבית מרגע שילדתי את עמנואל ודנית. גידלתי את ילדי ולא עבדתי עד שדנית הייתה בת 12 שנים. הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. מכן קבלתי עבודה " יפעת " בחברת , חברה שסיפקה מידע מן העיתונות לחברות שונות בתחומי העניין שלהן . עבדתי שם במשך 14 שנים. בעבודתי קראתי עיתונים בשפות שונות וסקרתי בהם מידע בנושאים עניינו את ש ה חברות שהיו מנויות על השירות שסיפקנו. כמו כן עסקתי גם בהגהות. בשנת 1976 נסעתי עם בתי לטיול בת מצווה ל בריסל, בה עבד אחי מוטי בשליחות מטעם הסוכנות. בהזדמנות זו גם נ סעתי לבקר את סוזן שאתה חיינו אחי ואני במשך כשנה וחצי במהלך המלחמה. גם אחי ובתו הצטרפו לביקור. זו הייתה פגישה מאוד מרגשת. אני בכיתי מהתרגשות. כשסוזן שמעה שאנו עומדים להגיע היא לא האמינה. ופעם שניה לא האמינה למראה עיניה כשהגענו לביתה. בערב הכינ ו לנו סוזן וב עלה ארוחת מלכים. סוזן סיפרה אז כיצד הייתי חוזרת מדי יום מבית ספר ומספרת לה מה למדתי ואמרה שבזכותי היא החכימה. בתחילה גרנו ברמת גן ו - מאוחר יותר עברנו לחולון לבית עם גינה . הדבר הראשון שעשיתי בבית החדש, הוא לבנות ארגז חול בחצר עבור ה ילדים. גרנו - שם כ 18 שנים. התחלתי שוב לעבוד, בשעות אחר הצהריים פבטי , ול בילדים. הרגשתי די מבוזבזת כי לא ניצלתי את כישורי. לאחר

אורחים.

י הלכת לעבר בנייני ה"רכבת" שבהם

לבדי מהמלון הקטן בעיירה ו

השכם בבוקר למחרת יצא

תי

גרנו עם הורי בזמן המלחמה. היה יום אפור וגשום ו כל הדרך הלכתי ו בהתרגשות רבה. רציתי להיזכר במסלול שנהגתי ללכת מדי יום לבית הספר ובחזרה. לא מצאתי את המבנים בהם גרנו. במקומם נבנו בתי מגורים עשיתי את הדרך , שהייתה כה מוכרת לי ילדותי, מ

בכיתי

בשו .

שבו גרנו כפליטים . הפעם עשיתי את הדרך כאדם בוגר . בצהריים

י בעלי ה מן העיירה אל בית ה

Made with FlippingBook Online newsletter