סיפור חיים - סיפורו של נתן גולדמן

במאי שנת 1940 כבשו הגרמנים את בלגיה. סבי יעץ לאמי לסגור את החנות שלה ולעבור לגור בביתם ששכן מעל לחנות הבגדים שלהם ב Rue Haute 313 . שבבריסל

זמן קצר לאחר פלישת הגרמנים ניסתה כל משפחת סבי לעבור לצרפת דרך . צרפת הצרפתים אסרו עלינו ועל פליטים נוספים לחצות את הגבול לתוך צרפת . ס בי שהיה מטופל במשפחה גדולה ניגש לקצין גרמני ושאל אותו איך יוכלו לשוב לבריסל והגרמני העמיד לרשותו משאית שאתה שבנו לביתנו. בין השנים 1940 יולי עד 1942 הטילו הגרמנים גזירות מסוימות כגון : עוצר, איסור על טיול בפארקים וגנים ציבוריים Panne la על גבול בסוף יולי 1942 חיי התהפכו. הצווים שהטילו הגרמנים החמירו. ביניהם נשלחה פקודה לכל היהודים , בעלי , משפחה כי עליהם להתייצב בכוחות עצמם, בעיר Malines במרחק 20 ק"מ מבריסל במחנה צבאי בלגי Caserne Dossin שהגרמנים כבשו . אני כבר הייתי בן חמש ואני זוכר התכנסות משפחתית בבית סבי שבה אח של סבי הכה בחזקה על השולחן ואמר: "לא נלך". אמי שכנעה את אבא שלה שהמשפחה ת י שאר בעיר והיא ת י סע למאלין כיוון שהיו שמועות שהגרמנים משחררים אימהות לילדים קטנים. וכך עשתה. עברו מספר ימים ולא ש מעו דבר מאמי. כל אלו עדיין אפשרו חיים סבירים . סבי וסבתי המשיכו לעבוד בחנות הבגדים שלהם.

העיר

ועוד.

מחנה Caserne Dossin במבנה השמאלי ראיתי את אמי בפעם האחרונה

סבי שכנע שכנה לא יהודייה שת י סע אתי אל המחנה ושתוכיח לגרמנים כי לאמי ילד צעיר וכך תש וחרר. נסעתי עם השכנה פגשתי את א וגםמי בנות דודות שלה ושכנות שלנו שהיו במחנה. כמובן שלא שחררו את אמי. יתרה מזאת , רצו להשאיר אותי במחנה. שכנתנו רבת התוש י יה נגשה לקצין גרמני וצעקה לעברו " זה הבן שלי רק רציתי לעזור לשכנתי ". הייתי רק בן חמש וחצי ולא הבנתי אז מדוע אמי הוסיפה ואמרה לקצין " הוא לא הילד שלי הוא הבן של השכנה". במשך שנים הכאיב לי המשפט הזה ו חייתי עם ה התמיהה זו עוד שנים רבות. אמי שלחה גלויות מן

שלוש

המחנה ו בהן ניסתה להרגיע את המשפחה.

2