סיפור חיים - סיפורה של אוטילה מור
5
תקינים, פחות או יותר . זאת הייתה כבר תקופת השלטון הקומוניסטי. הו רי ואחותי למדו
ניס טרנס טריה ויכלו לתקשר עם החיילים הרוסים. אבא ואימא התפרנסו בקושי
רוסית עוד ב
מתפירה.
מיהודי דורוחוי ,ספו נ
המלחמה הסתיימה ו כולם שרדו בטרנסניסטריה וחזרו . אבל מ תחצי
וביקשו לצאת את גבולות הארץ כדי להגיע לישראל.
פחדו מהק ו
תרם יו
מוניסטים
אוטיליה הקטנה
עם אחותה ז׳נטה
והוריה אליהו וציפורה .
קרשמרו 1948
אבל הבריטים
התחילו גלי העלי הי . ראשונה עלתה הדודה אסתר , עוד לפני קום המ , דינה
גרשו אותם לקפריסין. ברומניה עצמה נתנו כל פעם אישורים מועטים וקטעו בכך משפח ות.
ומידי פעם הייתה הפסקה במתן אישורי היציאה.
ההיתרים ניתנו , טיפין - טיפין
ואז, ב - 1951 , התקבל ההיתר המיוחל והתחלנו להתכונן לעלייה לארץ . הייתי כאמור בת שש
שתי בנותיהם , שרה
וארבעתנו עלינו ארצה. הדוד גודל ואשתו מינה עלו ארצה ב - 1953
עם
. בינתיים
ודליה. לאחרים ינ לא תנו אישורים
1952 . במהלך שנות השישים
עלו אחרינו קצת אחרינו - , ב
הדודה רבקה קוז'וקרו ובעלה
לייב
צביקה, בטי, אחותה של רחל, בעלה משה
בעלה ליאון ו
הגיעו כל האחרים , רחל :
בנם
5
Made with FlippingBook HTML5