סיפור חיים - סיפורה של אוטילה מור

5

תקינים, פחות או יותר . זאת הייתה כבר תקופת השלטון הקומוניסטי. הו רי ואחותי למדו

ניס טרנס טריה ויכלו לתקשר עם החיילים הרוסים. אבא ואימא התפרנסו בקושי

רוסית עוד ב

מתפירה.

מיהודי דורוחוי ,ספו נ

המלחמה הסתיימה ו כולם שרדו בטרנסניסטריה וחזרו . אבל מ תחצי

וביקשו לצאת את גבולות הארץ כדי להגיע לישראל.

פחדו מהק ו

תרם יו

מוניסטים

אוטיליה הקטנה

עם אחותה ז׳נטה

והוריה אליהו וציפורה .

קרשמרו 1948

אבל הבריטים

התחילו גלי העלי הי . ראשונה עלתה הדודה אסתר , עוד לפני קום המ , דינה

גרשו אותם לקפריסין. ברומניה עצמה נתנו כל פעם אישורים מועטים וקטעו בכך משפח ות.

ומידי פעם הייתה הפסקה במתן אישורי היציאה.

ההיתרים ניתנו , טיפין - טיפין

ואז, ב - 1951 , התקבל ההיתר המיוחל והתחלנו להתכונן לעלייה לארץ . הייתי כאמור בת שש

שתי בנותיהם , שרה

וארבעתנו עלינו ארצה. הדוד גודל ואשתו מינה עלו ארצה ב - 1953

עם

. בינתיים

ודליה. לאחרים ינ לא תנו אישורים

1952 . במהלך שנות השישים

עלו אחרינו קצת אחרינו - , ב

הדודה רבקה קוז'וקרו ובעלה

לייב

צביקה, בטי, אחותה של רחל, בעלה משה

בעלה ליאון ו

הגיעו כל האחרים , רחל :

בנם

5

Made with FlippingBook HTML5