סיפור חיים - סיפורה של רחל רובין

הגענו לקפריסין ב 1.1.48 ושהינו שם כשלושה חודשים. הגעתי לארץ בפורים 24.3.48 את . פנינו קיבלו בנמל בזריקת תפוזים . הועברנו ל בית עולים בפרדס חנה ומשם ל פנימיה של עליית הנוער ב מקווה ישראל, עבדנו שם ולמדנו . היינו 11 בנות בחדר. לאחר שחליתי בהרעלת דם קשה צורפתי במלחמת השחרור לעמדה שתפקידה זיהוי מטוסים והפעלת אזעקה. שנתיים הייתי במק ו וה ישראל .

כבר בשוודיה נודע לי שאחי, יחיאל, היחיד שנותר מכל משפחתי - חי! נפגשנו כשהייתי בצרפת והתכתבנו. באחד הימים הגיע יחיאל לבקרני במקווה ישראל, בדיוק כשנשלחנו לעזרת אחד הקיבוצים. ללא אגורה בכיסי, נסעתי בטרמפים לבקר את אחי ומשפחתו, שעלו ארצה וקיבלו חצי אוהל ב מעברת פרדס חנה. בסיום הלימודים התחלתי לעבוד בת"א, בביהח"ר של בן דודי, כשאני ישנה במסדרון בדירת חדר, על מיטת קרשים, והולכת ברגל לעבודה. את בעלי, שלמה רובין, הכרתי בסוף לימודי במקווה ישראל. בעלי, ניצול שואה גם הוא, הגיע לארץ לבדו בשנת 1945 והתגייס לצבא . בערב ראש השנה הוזמנו שנינו ע"י קרובי משפחה לארוחת חג ושם הצטלבו דרכינו ומאז לא נפרדו.. . בל"ג בעומר של שנת 1950 נישאנו . חוגגים בימים אלו 67 שנות נישואין!

7