סיפור חיים - סיפורה של רבקה רחמן

1947 , לפני שאמי חזרה מהסנטוריום . בשורה העליונה: טרודי, מרים ואבא מלפנים אני ואיזק על רקע הבית שלנו באמסטרדם

הבית שלנו היה בית דתי מאוד והתנהל בנוקשות עם כללים מאוד ברורים שאף אחד מאתנו לא העז לערער עליהם . גרנו בסמוך לבית הכנסת ובכל שישי ו שבת נהגה המשפחה ללכת לתפילות בבית הכנסת. זכור לי רגע כואב במיוחד מאותן הליכות לבית הכנסת. באחד מימי שישי בדרכינו לבית הכנסת כשהאורות דלקו בבתים , מסביב הצביע אבי על אחד החלונות ואמר: "את רואה את הנברשת המוארת שם בסלון? זו ה יתה י נברשת שלנו שתלתה לפני שנאלצנו לעזוב את ביתנו". "ראש פינה". הלימודים התקיימו בשפה ההולנדית . אני זוכרת שתכנית הלימודים לא כללה שיעורי דת. אולם, מדי יום ראשון בבוקר השתתפתי בשיעורי דת שהתקיימו בבית הספר במשך שלוש שעות. למדנו לקרוא ולכתוב עברית ורוב הזמן הוקדש לתרגום תפילות. עם סיום הלימודים בבית הספר היסודי המשכתי ל תיכון היהודי "מימונידס". ל ימודי היהדות המעטים התרכזו בעיקר בנושא החגים היהודיים לא ו למדנו את השפה העברית. החל מגיל 12 שלחו אותי הורי ללמוד עברית אחר הצהריים. לצערי הלימודים למדתי בבית ספר יסודי יהודי

אצלנו

בשם

עסקו

בעיקר בשינון הדקדוק העברי. כמובן שאני וחברי לא התלהבנו מלימודים אלו.

8