סיפור חיים - סיפורה של רבקה רחמן

לאחר המלחמה אבי הכין ילדים לקראת בר המצווה שלהם וקרב רבים מהם ליהדות אחרי שהתרחקו ממנה בתקופת המלחמה. לאחר המלחמה אבי עבד בקהילה היהודית .

היה חזן וקברן וכן היה ראש ארגון "תקוותינו" שנועד עבור ילדי הקהילה בני 6-12 .

הוא

ערך עבורם פעילויות , אירועים ומסיבות בשבתות ובחגים. אבי היה אהוב מאוד על ידי רבים מחוץ לבית. בבית היה אדם נוקשה ו קפדן מאוד. בשלב מסוים אחותי מרים עברה ללונדון ועבדה שם כ או פר במשפחה יהודית. היא נשארה בלונדון , נישאה שם וחיה שם עד היום. ת הבית א אחי עזב כדי ללמוד, כך שהחל מגיל 12 נשארתי עם הורי לבד בבית. אמי הי י תה פגועה נפשית ואני זוכרת שאת הדרך מבית הספר הביתה הייתי עושה יום יום בריצה כדי להגיע מהר ככל האפשר כדי לא להדאיג א כ התו שחיכתה לשובי. למדתי בתיכון יהודי "מימונידס" במגמה ריאלית עד כיתה יב'. בין היתר למדתי שם גם שלוש שפות זרות: גרמנית, אנגלית וצרפתית. באותה תקופה רבים מבין הצעירים בכיתתי הלכו ללמוד ריקודים סלוניים. אבי אסר עלי לעשות זאת. חברי לכיתה חשבו שאני דתיה מאוד ונמנעו מלהזמין אותי למסיבות ריקודים שערכו בבתיהם. התבגרתי בבדידות רבה. בצל השואה. אני קוראת לעצמי דור ראשון ושני לש ואה כי אני מרגישה שיש בי מן המאפיינים של שני הדורות הללו. כל השנים דאגתי לאמא שלי. תמיד חשבתי שהורי סבלו מאוד ואני צריכה להגן עליהם בע י קר על אמי. הרגשתי שאני אמא של אמי. אמי הייתה חרדתית מאוד ומצבה אף הורע לאחר המלחמה. היא לא הרשתה לי לשחק בחוץ ואפילו לא ב שלי חדר אלא רק בקרבתה ממש. אחרי המלחמה היא גם לא הרשתה לי לשחק עם ילדים שלא היו יהודים. בביתנו לא דיברו על השואה ועל העבר. מפאת הכבוד להורים גם לא העזנו לשאול אותם שאלות הנוגעות לאותן שנים קשות. זה היה החינוך בבית שלא שואלים שאלות. ליד שולחן האוכל , בזמן הארוחות , רק ההורים דיברו אנחנו הילדים נתבקשנו לאכול בשקט בילדותי הייתי מאוד חולה כי סבלתי מאסטמה ולא היה טיפול מתאים למחלה באותם ימים. את בית הספר היסודי לא אהבתי כי הוא שיעמם אותי ובחוץ אסרו עלי לשחק. כך ביליתי שעות ארוכות בקריאה מרובה של ספר ים ובתפירה של בגדים לבובות שלי . שעות רבות הייתי לבד והתרגלתי לחיות לבד. כאשר אחי למד באוניברסיטה בדלפט הייתי מגיעה אליו , לעיתים, בסופי שבוע כשארגון הסטודנטים היהודיים היה מקיים אירועים. כך גם הכרתי בחור לא יהודי. ימ פר י שהו ס להורים שלי כי ראו אותי אוכלת טר יפה. מאז בכל פעם שאמרתי בבית שאני הולכת הילדות והנעורים שלי

אהו

התנהלו

מוחלט.

10