סיפור חיים - סיפורה של רבקה רחמן
התמידי והמסדרים היומיים שבהם נדרשו כולם לעמוד שעות בכל בוקר ובכל מזג אוויר כולל אימהות וילדיהם על ידיהן. בכל פעם קראו בשמות הנוכחים ובכל פעם שאירעה
באחד השמות החלו את קריאת השמות מן ההתחלה. נשים אף הן עבדו במחנה אך אמי לא עבדה כי הייתי תינוקת והיא טיפלה בי. למזלנו הייתי תינוקת בהירת שער בעלת מראה "ארי" ואחת השומרות התאהבה בי ודאגה שנקבל קצת יותר אוכל. זה כמובן יכול היה להיות ההבדל בין חיים ומוות.
טעות
ברגן בלזן לא היה מחנה השמדה. הוא נועד למספר מסוים של אנשים אך חיו ב ו יותר מפי חמישה מן המספר שיועד לו. זה גרם כמובן לצפיפות נוראה , למחלות ולמוות. אמי ספרה לי שהמלים הראשונות שהוצאתי מפי היו "אני רעבה". אמי נולדה בשוויץ אך איבדה את אזרחותה השוויצרית כשנישאה לאבי ההולנדי. משפחת אמי בשוויץ הצליח לדאוג למשפחה שלנו והשיג לנו ה מסמכים המעידים שאנו
ה
ואכן
י אזרח פרו וחשב ונ שנוכל להתחלף עם שבויי מלחמה גרמנים. זה אמנם
הצליח
פחות מח ו דשיים לפני סיום המלחמה. אולי זה היה שוב ההבדל,
הגענו לשוויץ,
אך רק
בשבילנו, בין חיים למוות.
התמונות שלי של אחיות י י ושל אחי בדרכון
דרכון פרואני מזויף
כאשר עזבנו את ברגן - בלזן הייתי במצב גופני כל כך ירוד שלא יכולתי לשבת או לעמוד. הכל חשבו שימי ספורים. הגענו לשוויץ כבר אך , כעבור שבועיים ממשלת שוויץ החליטה שהיא לא רוצה לקבל לארצה את כל היהודים החולים. אבי שהיה אדם מאוד שמן לפני
5
Made with FlippingBook Learn more on our blog