סיפור חיים - סיפורה של רוני וולף

סיפור חיים סיפורה של

רוני וולף

)רייזל וורמן(

2018 , הקשיבה וכתבה : שרה טור

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

סיפורה של רוני וולף (רייזל וורמן) מבלגיה.

הסיפור של רוני, בנוי משברי זיכרונ ות ופרטים שסיפרו לה לאורך השנים , ומתמונות שהגיעו לידיה מאוחר יותר. חלקים רבים מילדותה י והז כרונות הורכבו כמו פאזל מפיסות מידע, ריחות ושברי הבזקים ...

חסרים

הוריה, מלכה וזלמן, נישאו באנטוורפן, בלגיה. משפחת האב הגיעה מפולין בשנת 36. האב היה חייט בפולין ולמשפחתו הייתה חנות ירקות. האם, מלכה, הגיעה מדניה ושודכה לאב.

האב ואֶחיו גרו בבלגיה בדירות קרובות זו לזו. רוני לא זוכרת עד כמה המשפחה הייתה דתית.

1940 .

משפחת וורמן בבלגיה

מלכה וזלמן ביום נישואיהם .

1938 , נולדה רגינה, אחותה של רוני

1

28.11.40

וורמן.

מצטרפת רוני/רייזהלה למשפ

חת

רוני בת שנתיים.

מאי 1940 כובשים הגרמנים את בלגיה . בשנתיים הראשונות לכיבוש עד תחילת הגירושים, הגרמנים כעשרים צווים, שבהדרגה מצרים ומגבילים את יהודי בלגיה. באוקטובר 1940 מתחיל איסור שחיטה כשרה , אח"כ איסור עיסוק במקצועות ח ו פשיים, סימון חנויות יהודיות , איסור על החזקת כסף, סגירת בתי"ס יהודיים - וב 27.5.40 הטלאי הצהוב. בקיץ 1942 החלו הגירושים של יהודי בלגיה , שאינם בעלי אזרחות בלגית ( קבוצה שהייתה המכריע של יהודי בלגיה). בספטמבר 42 המשפחה של רוני מועמדת לגירוש בטרנספר מספר 8.

הטילו

הרוב

מן המניין" .

רוני מ וסיפה : " בני המשפחה שלי, לא דאגו לרשום עצמם כאזרחי

ם

היהודים בעלי האזרחות הבלגית למחנות .

ל אחר מכן , בצורה דלילה יותר , נשלחו גם

נודע כנראה מבעוד מועד שהם מיועדים להישלח במשלוח הבא לאושוויץ פנו הם .

הורי ל"

אותי ואת אחותי רגינה וצירפו סכום כסף ותכשיטים.

לאחת השכנות והפקידו ביד ה י

באחת הכיכרות ומשם נשלחו לאושוויץ.

היהודים נצטווו לה

תכנס

נותרתי אני, בת השנתיים, ואחותי, רגינה, בת הארבע אצל השכנה , ללא אף קרוב משפחה.

איש מבני המשפחה לא ניצל.

לתכשיטים שמסר אבי לשכנה, צורף פסל של מגדל אייפל עשוי ברונזה , מעשה ידי ו משנת 36. "

2

ע"י הדודה לאנגליה , ומאז הוא עם לךוה

חזר הו הפסל

לכל מקום . היום ניצב הפסל בכניסה לביתה.

רוני

"לאחר זמן קצר ביותר, כנראה יום אחד בלבד ( ברשימות בית היתומים, קיבלתי את המספר 1 ואחותי מספר 2) , מעבירה י ואת תו השכנה א אחותי לבית יתומים ה Wezembeek , ליד בריסל, ( בי"ח לחולי ש שהוסב לבית יתומים )

חפת

ליתומים שהושארו מאחור ושוטטו ללא

ו מקלט שימש

" משפחה.

גברת מארי אלברט בלום, אחות במקצועה, קיבלה את תפקיד מנהלת בית היתומים – Wezembeek . בספר

מארי אלברט בלום , על בית היתומים, מוקדש

שחיברה

עמוד לקורותיה של רוני ואחותה בשנות המלחמה.

מארי אלברט (עומדת שלישית משמאל) וצוות בית היתומים .

הספר שכתבה מארי אלברט.

3

בית היתומים Wezembeek

עמ' 98 מהספר על רוני ואחותה (רייזהלה ורבקהלה)

בספר מספרת מארי אלברט, על תחילת השהות בבית היתומים של רוני ואחותה.

מארי כותבת בספרה : "ריזהלה ה י יתה ילדה מקסימה. ריזהלה ואחותה נמסרו לטיפולם של זוג ערירי, רופא שיניים ואשתו, ברובע הסמוך לבית היתומים. הזוג התגאה בפומבי בילדות היהודיות שנמסרו לו, ולאחר ש השמועה על הבנות הגיעה גם לאזני הגרמנים ( הגרמנים ביקשו מרופא השיניים להתפשט כ די לבדוק את יהדותו), החליטו בבית היתומים להחזיר את

לטיפולה של אישה קתולית . "

לבית היתומים ו את רגינה אחותה

העבירו

רוני

רק לאחרונה הבינה רוני מהדף שכתבה מארי אלברט, שההסבר מדוע הוחזרה אחרי כמה ימים, מבית הזוג שאימץ אותה, אינו נכון. מארי סיפרה לה:" סירבת לאכו ל והזוג לא הבין שאת מחכה לצלצול הפעמון המורה על תחילת האוכל"...

4

מידי פעם ה י יתה האישה הקתולית מביאה את רגינה לפגוש את בבית היתומים.

רוני

בבית היתומים שהו כמאתיים ילדים. רוני מתרפקת על התמונות בהן היא מחובקת בידי אנשי הצוות. התמונות בעצם הן העדות היחידה לשל וש וחצי שנים של ילדות, מגיל שנתיים עד גיל חמש וחצי, שהצוות הוא התחליף למשפחה...

רוני בידי המטפלת פאינה

חדר האוכל בבית היתומים. הילדים מחכים לצלצול הפעמון לתחילת . הארוחה

מסדר בבית היתומים

לבושי מדים .

רוני בחזית לפני העמוד...

5

רוני עם צוות בית היתומים.

רוני (שורה ראשונה עם המטפחת הלבנה) וילדי בית היתומים.

6

זו התמונה המקורית שרוני מצאה לאחרונה,

ועל פיה זיהתה אותה הבת בכתבה ב"ידיעות אחרונות "

רוני מנסה לדלות ז י כרונות משלה מ השהות בבית היתומים . היא נזכרת שבחדר האוכל היו חלונות, והיא ראתה דרכם שורה של חיילים גרמניים הולכים בכפיפה ליד בית היתומים, או נ סיעה עם בית היתומים לחופשה ליד חוף הים כשהם ישנים במיטות ו ריח השתן חזק , זיכרון מהדהד נוסף הוא מרתף בית היתומים אליו ירדו בזמן ההפגזות, וריח הכרוב הכבוש נישא . באוויר עד היום רוני לא יכולה לשאת את ריחו של הכר וב. הבת של רוני בעיתון "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "ילדות אבודה" את תמונת אמה אוחזת בדובי! ופנייה לציבור לזהות את עצמם... מרגע זה מצליחה רוני לשחרר את הז י , כרונות לשתף ולספר יותר. שנים רבות לא פתחה רוני את סיפור ילדותה. והנה , לפני מספר שנים,

מזהה

7

, רוני שלא ידעה על קיומה של התמונה , שנמסרה כנראה ל"יד ושם" התרגשה מאד ובעקבות הגילוי היא מתראיינת לעיתון, אשר מפרסם כתב "אני הילדה עם הדובי"...

ת המשך

8

מסתיימת המלחמה . התברר שבאנגליה גרה רחל ובעלה ג'ק לאק , רחל היא אחות ה היחידה של אבי ששרדה את השואה . הדוד ג'ק נשלח מטעם הבריגדה הבריטית להילחם באירופה, נתפס ע"י הגרמנים וניסה מספר פעמים לה י מלט מידם. באחד הניסיונות לברוח, הוא נורה ו למזלו הכדור חודר ויוצא ". מגופו הדוד ג'ק, שתופס עד היום פינה חמה בליבה של רוני, מנצל את שהותו באירופה ודרך הצלב האדום מגלה שרוני ו אחותה בחיים . הוא שב לאנגליה ומבשר לאשתו על הגילוי. הדודה מגיעה לבית היתומים לטפל בנושא העברת הבנות לחזקתה. במפגש עם הדודה, זוכרת רוני שהיא מסתתרת בחשש הדודה שאינה מכירה. אך עוברים מספר חודשים, ו רק לאחר שילדה הדודה רחל את בתה השנייה , היא שבה לבלגיה לאסוף את רוני ואחותה לביתם שבאנגליה . הפעם רוני אוחזת בבגדי מארי אלברט ו מסרבת ללכת עם הדודה. התמונה חקוקה בזיכרונה של רוני בצורה ברורה.

" 1945

מפני

הזו

ון ומשם ל איסלינגטון ,

להפלגה ל נדול

שנה, רוני ואחותה יוצא

הדודה , בת הדודה החצי בת

ות

אנגליה.

המפגש של רוני עם אנגליה ו המשפחה החדשה שצצה בחייה, לא היה קל כלל. משפחת הדודה חיה בצמצום רב, שתי ה חיות א מצטרפות ל הבנות שלהם , 5 " שנים אח כ נולדת

שתי

בת נוספת. נושא השואה היה טאבו – נאסר עליהן להזכיר את עברן .

רוני מגיעה לאנגליה כש היא אינה יודעת מילה באנגלית, אחרי טראומת בית היתומים, עוף " " מוזר וחריג בנוף האנגלי. בגיל רק 11 הן מאומצות רשמית ע"י משפחת הדוד . ים רוני עושה מאמצים לרצות ולהיות הילדה הטובה של הוריה המאמצים, והקשיים רבים. רק לאחר שהצליחה להשתלט על השפה, מצטרפת רוני לתנועת "הבונים" ויוצרת חברויות חדשות.

18 התירה לה הדודה

רוני חיה באנגליה 12 גיל ב ורק שנה,

לעלות לארץ.

"מאחר שנאסר עלינו לדבר בבית הדודה על השואה, גיליתי בספריה ספרים בנושא וקראתי בהם בהסתר . תנועת הנער הצילה אותי, שם גם מצאתי את החבר הראשון שלי.

בתקופת הקיץ באנגליה היינו נשלחות לתקופה של חודש וחצי ל בית משפחה שאיננו מכירים באזור כפרי, כשכל בת נמס פמשל רת חה אחרת. חוויות לא קלות עברו עלי.

1958 , כשמלאו לי 18 , עליתי לארץ עם קבוצת 'הבונים' לקיבוץ אושה. השנה הזו היתה שנה מדהימה חברי הקיבוץ עבודה ו ה, הרגשת ה מילאו את חיי באופטימיות. לאחר שנת השירות התגייסתי לצבא לשרות מלא בנח"ל. שם פגשתי את אייבו ר, בעלי, שהגיע עם קבוצת בנים מדרום אפריקה. לאחר השרות נסעתי לאנגליה למספר חודשים, אייבור הגיע לאנגליה להציע לי נישואים ומשם עברנו לדרום אפריקה, שם גרה משפחת בעלי.

חופש

בחיי.

אחרי

9

לרעננה...

13 שנה תנו י עד עלי

-ב 28.1.62 נישאנו בדרום אפריקה,

שם חיינו

בדרך ליוהנסבורג לחתונה

משפחת וולף בחתונה של רוני ואייבור

בדרום אפריקה .

10

נולדו לנו ארבעה ילדים : רולן, ג'ייסון, יעלה ושרון וזכינו לתשעה נכדים. ברעננה הייתי בעלת הבורגראנץ' הרביעי בארץ ו הראשון ברעננה . אגב, בזכות זה מזהים אותי עד היום מרבית ילדי רעננה."

משפחתה של רוני.

לסיום, מבקשת רוני לומר :

"יש חיים אחר המוות. מהמקום הנמוך והגרוע ביותר שהייתי בו, לגדול ללא חיבוק א ם וללא משפחה, הכול נראה היום אופטימי יותר. החיים ללא משפחה גרעינית הטביעו חותם, שלא ניתן להסרה או לשכחה, על חיי. ומצד שני, חשיבותה של המשפחה שהקמתי היא ערך עליון ומעל הכול."

מספר שנים , אי אפשר להתעלם מ החיוניות שלה, מ החיוכים וחוש ההומור .

לסיום, כמי שמכירה את רוני מזה

כל אלה מוכיחים ש ה אופטימיות היא נר לרגליה...והניצחון כולו שלה !

11

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html