סיפור חיים - סיפורה של שושנה זוזל

סיפור חיים סיפורה של שושנה זוזל

2018 , הקשיבה וכתבה : טלי נתיב-עירוני

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

מפריז. צרפת

סיפורה של שושנה ( זוזל ) שרלוט

בפריז שבצרפת בשנת

נולדה לקלרה ( לבית לייבלר ) וז'אק (יעקב)

שרלוט (שושנה)

סטורם

זוזל

1932 .

הוריה הגיעו לפריז מקרקוב שבפולין מאחר ש ראו את עתידם במערב אירופה. הם נישאו בפריז.

אמה של שרלוט

- קלרה

"אבא היה חייט ואמא תופרת. לא היתה לי י ל דות. אבא נפטר כשהייתי בת חמש, אמא עבדה מבוקר עד ערב לפרנסתנו ואני גדלתי לבד. אחרי הלימודים, שהסתיימו בשעות אחרי הצהרים המאוחרות, הייתי מסתובבת ברחובות וכשאמא היתה חוזרת בערב היא היתה מוצאת אותי נה ש י על שטיחון , הרצפה מחוץ לדלת הכניסה לדירת שלנו. " לאמה של שרלוט היתה אחות , בעלת משפחה, שאף היא התגוררה בפריז, תרז מינס שמה.

עד פרוץ המלחמה קלושים ביותר. היא זוכרת

כרונות ילדותה של

מלבד בדידות נואשת יז ,

שרלוט

, שכונתי שבו למדו ילדים יהודים

רק שהוריה התגוררו ברובע היהודי , אבל היא למדה בבית ספר

ונוצרים . "לא קבלתי חינוך יהודי ולא ידעתי דבר על הדת שלנו."

זוכרת את פלישת הגרמנים לפריז. "הסתובבנו כבר עם הטלאי הצהוב, אסור היה לנו ללכת לקולנוע ולמקומות ציבוריים אחרים , ואת מכשירי הרדיו החרימו לנו. ראיתי את שיירות הטנקים של הגרמנים ו אני זוכרת את קבל ת הפנים הנלהבת של תושבי העיר ואת הפרחים שהם השליכו על הטנקים."

שרלוט

הקטנה להציל את אמה. י ום אחד נסעה אמה של

בשל צירוף מקרים נדיר הצליחה

שרלוט

שרלוט

לחווה סמוכה כדי לרכוש מצרכי מזון ולקחה אתה את בתה הקטנה באחת התחנות הן נעצרו על ידי חיילים גרמנים , שמצאו אצלן מסמכים יהודיים . השתיים נלקחו לחקירה ש בעקבותיה הן היו עתידות להשלח חת לא . ברכבת

. המוות "אני זוכרת את הקצין הגרמני שעמד ליד החלון כשידיו מאחור ואמר: 'אני לא יכול לשלוח ילדה קטנה כזאת למחנה מוות,' ושילח את שתינו הביתה. "

ממחנות

1

אמ ה של שרלוט עבדה כתופרת במפעל של ה גרמנים מבוקר עד ליל. " חשבתי , או בעצם , קיוויתי מה ש שזה יציל אותה. "

זמן מה לאחר פלישת הגרמנים לפריז , אמה של ילדים יהודים ומסרה אותה לאנשי הארגון , בתקווה לראותה שוב אחרי המלחמה. "אבל אני ידעתי בלבי שלא אראה אותה עוד לעולם." היתה בת שמונה כש נמסרה למשפחת איכרים , בעלי חווה , הסכימה להצעתו של ארגון להצ

לת

שרלוט

שרלוט

אי שם בלב צרפת , כילדים יהודים רבים אחרים .

" היה לי רע מאד בחווה. כתבתי לאמא מכתבים אבל האיכרים קרעו אותם לגזרים ולא שלחו וא תם. כמו רות המואביה עבדתי בשדה בליקוט שאריות ה חיטה אחרי הקציר , לטחינה אצל האיכ רים בטחנת הקמח שלהם. הרגליים תמיד כאבו לי בגלל סנדלי העץ שנעלתי. האיכרים אמנם הצילו אותי אבל נהגו בי ברוע ולא ידעתי אהבת א ם מעולם. כדי לזכות במעט תשומת לב נהגתי לסייע לעוזרת הבית שלהם בשטיפת הכלים." בשלב מסוים הדודה מפריז , תרז מינס, נעצרה על ידי הגרמנים ו נכלאה בבית - מעצר לנשים. "אבל אחד ה ים שוטר התאהב בה וחילץ אותה. אבל היא לא רצתה בו ונמלטה לגבול גרמנ יה. אחרי המלחמה היא חזרה לפריז. " בסוף המלחמה, כשהגרמנים הבינו שהם מפסידים, כל עובדי המפעל , שאמ ה של שרלוט עבדה בו , נלקחו לאושוויץ. " אמא נלקחה אל מותה בפברואר 1944 ". עובדה זו נודעה לשרלוט הילדה המ דודה שבאה לקחת אותה ברכבת לפריז ואימצה את היתומה הקטנה אחרי המלחמה.

"עוד לפני כן ידעתי בתוך תוכי שאמא איננה. וגם אצל הדודה סבלתי מקיפוח והתנכרות . היו לה ילדים משלה , ואני לא זכיתי לליטוף של איש. אותי מעולם איש לא ליטף. זה היה חסר לי מאד."

הדודה רשמה את שרלוט לבי"ס אורט בפריז, שבו לימדו לימודים כלליים ולמדו ילדים יהודים ונוצרים.

" ואז התחילו השנים הטובות והיפות של חיי , כשהצטרפתי לתנועת הצופים הדתיים. הם סיפרו לנו על ישראל, על עלייה והתיישבות, על הקיבוצים, על השו ו יון שם. ש ם זכיתי סוף סוף לתשומת הלב שחסרה לי כל כך בילד בתי ו ו ראשית נעורי . התלהבתי מאד מהמפגשים שם. גם בני הדודים שלי, שתמיד ראו אותי עצובה בבית, ראו פתאום את השינוי העצום שחל בי. פתאום הייתי מלאת חי ים. לא עוד ילדה מדוכאת ואומללה, אלא נערה שמחה ונלהבת ומלאת " תקווה.

שרלוט היתה בת 16 כשעלתה ארצה בשנת 1949 לקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. כאן

שינו

את שמה לשושנה. -ב 1951 התגייסה לצה"ל ובתקופת שירותה הצבאי פגשה את בעלה הראשון, שמעון מרציאנו, שהצטרף לקיבוץ כחיל בודד.

-ב 1954 הם נישאו, ו כעבור שנים אחדות עברה המשפחה לזמן מה למושב השיתופי ניר עציון .

אחר כך עקרה המשפחה לצריף במעברת רעננה , שהיתה ממוקמת במקום שבו נמצא כיום כפר נחמן. כאן נולד בנה הבכור, אמנון, כיום אדריכל. בהמשך הם רכשו בית קטן ברחוב רמב"ם . שבמושבה עבד כגזבר במועצה ו עבדה במלצרות, בבתי חרושת וכמטפלת סיוע ל ,

שרלוט

שמעון

2

12 שנים הנישואים עלו על שרטון והזוג התגרש. שרלוט נשארה ברעננה

בפרנסת המשפחה.

כעבור

ב משך שלוש ה שנ ים הבאות.

כעבור זמן מה הגיעה ארצה לביקור הדודה מפריז, ובעת ביקורה בבאר שבע קשרה שיחה עם צעיר מקומי, חיים זוזל, התיידדה אתו וה אותו ל . שרלוט וחיים נישאו , עברו להתגורר ברמת גן למשך 30 השנים הבאות והביאו לעולם עוד שני בנים : אילן , ששירת 30 שנה במשטרת ישראל כחבלן משטרה ויורם , מהנדס תעשייתי .

שרלוט

כירה

. שרלוט

לפני חמש שנים התאלמנה

שושנה (שרלוט) בביתה ברעננה

בירושלים . אחרי

נוספת , אף היא אחות אמה, הלנה רוזנבלט,

היתה

שרלוט ל

ה תגוררת שה

דודה

שאיבדה את כל משפחתה וילדיה באירופה , עבדה בבתי חרושת של הגרמנים . קרוב לסיום המלחמה נשלחה לאושוויץ ובסיום המלחמה שוחררה ממנו . היא נפטרה לפני 20 שנה. הדודה מפריז נפטרה .םשני שלוש כ לפני

בשואה

7 נכדים. "רצו לחסל אותנו אבל הקמתי משפח ה לתפארת," היא מס כמת את סיפור

שרלוט ל

יהיח . "אני לא מתלוננת , נאחזת בחיובי שבחיים ומודה לאלוהים על מה שיש. נראה שהחיים פיצו אותי על כל מה שעברתי. "

3

ילדיה ונכדיה של שושנה זוז ל

לא סיפרה עד היום את סיפורה. "כל חיי סבלתי מכך שלא היתה לי י , דותל ראיתי לנכון לשתף אחרים במה שעבר עלי. גם איש לא שאל ולא רצה לדעת מה עבר עלינו שם בתקופת המלחמה. לא חלקתי עם ילדי את הכאב שהיה לי , והשתדלתי לגדל אותם באווירה נורמלית ככל

אבל לא

שרלוט

האפשר. ברור שנותרו בי צלקות אבל עדיף לשכוח. קבלתי את הגורל כפי שנגזר עלי. אבל כשאנשים מ דברים על בית אבא ואמא יש בי געגועים עזים למשהו שלא היה לי מעולם, טעמים, ריחות, חיבוק, ליטוף."

עם זאת סיפרה מעט לנכדיה עבור פרויקט שורשים שלהם.

לפני ארבע שנ ים לקחה ונכדיה לביקור בפריז והראתה להם את בית ילדותה ואת המרפסת שבה נהגה להתבודד ולש חק. "כולם התרגשו ואף תיעדו את הטיול בסרט שצילמו." ילדיה את

שרלוט

4

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html