סיפור חיים - סיפורו של צבי כאהן

סיפור חיים סיפורו של צבי כאהן

2019 , הקשיבה וכתבה : שרה טור

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

סיפורו של צבי כאהן, רומניה

משפחה חרדית קיצונית, נולדו

הוריו של צבי כאהן, ו יצ ה ובנימין, בני דודים למשפחת כאהן הסאט רית, מ

בטרנסילבניה והכירו זה את זה במסגרת המשפחה.

12 עזב את הבית לבודפשט ( יתכן ש נזרק מהבית בתקווה

אביו של צבי לא הקדיש זמן ללימודי הדת ו - גילב

כל קיצוני

, האם שמרה על אורח חיים סאטמרי ו דתי

, לעומתו

וחזר לסאטמר כדי להתחתן .

שיחזור

דתי),

חייה.

של צבי זכו לכינויים . הסב מצד האם נ קרא "סבא ”, לבן

שני הסבים

היה מכוסה תמיד בקמח

מאחר שהיה בעל זקן לבן וכ

לבן,

אופה

" שחור

אביו שזכה לכינוי "

מצד הסבא

ו היה מולו

סבא

פהי שהתפרנס

ונחשב כסבא , חזק

זקן לו היה כי

ממכירת

שחור

למברשות, ונהג לנ כדי לעיר מעיר סע

סוס שערות

ולמכור את סחורת ו.

נות לק

הוריו של צבי

האב 1933

1

* ) ברומניה , העיר הגיע שממנה

נ" ולדתי בטרנסילבנ יה בן בכור ב – 9.5.1933 , ( האר מ ו טס בעיר

הרבי

זעיר . העיר בתוך

באה פרנסתם

יהודים ו עניים היו ,ם חרדי

מסאטמר . תושבי העיר ,

ממסחר

עיקר

ברובם

'גטו' של יהודים פנאטים קיצוניים.

התחושה היתה שאנו תוךב חיים

שחיו בדלות קשה. מי שהגיע לעיר לא חזר

, קטנים

יהודיים

עיר הייתה

טוס

כפרים

מרכזית להרבה

מארה

היהודים

. לכפר מאחר שהעוני שרר בכל מקום, העדיפו היהודים שהגיעו מהכפרים, להישאר בקרבת הםחֵיא

יצליחו להסתדר בעיר

ללא מארה שהם מחשבה ב , השכלה

שחיו במרכז העיר. אנשי הכפר הגיעו

לסטו

לימודים היו

. ה תורה בלימודי

אך היהודים שהגיעו לא רכשו השכלה כללית, מאחר ש

עסוקים

היו

הגדולה.

'ב ישיבות בו ' חדר

תורניות.

צבי בסאטה מארי בן שנתיים

צבי והוריו 1935

. דתית פחות

האוכלוסייה

שם , העיר למרכז

1935 , כשאני בן שנתיים בערך,

שנת ב

הייתה

עברנו

בכרכרות

אני זוכר יםסעונ אנשים

יהודיות

כשלוש עד ארבע

יוח העיר במרכז

ממעמד גבוה.

משפחות

ולבושים בהידור.

וניגנו .

ו , הפארק בימי ראשון צעדו ת זמורות סביב

ליד רנו ג

הפארק

2

שנת 1936 , נולד אחי משה .

כשנה לפני לידת משה , אחי הצעיר, אני זוכר במעורפל את אמי בוכה בחדר השינה, כשהתינוקת ש יל דה לא

,

וירושותיהם . המסחר כלל ענתיקות ונות תמ ,

במכירת תכולת דירות של

בי עסק א שרדה.

אנשים שנפטרו

רהיטים , כסף וזהב ותכשיטים יקרים. הרווחים היו יפים מאד.

, דין עורכי

מסמכים, ספרי

ל שלו, הגיע סאטו מארה .

גם תיאטרון יהודי מפורסם, שנקרא ' סידי טל ' על ש שם ה חקנית הראשית

1912 - 1983 ( .

ייטית יהודיה , נולדה בשם שרה בירקנטל ו, חיה בין השנים

סוב זמרת

ו שחקנית

(סידי טל,

כל ההצגות המפורסמות באידיש הגיעו אלינו. הלכתי לתיאטרון עם אמא, יושב על ברכיה . ביציע

מכוסות מכף רגל עד

היהודים החרדים והפשוטים נמנעו ללכת להצגות, כדי לא לראות שחקניות ש

אינן

צוואר.

אכזריות שכללה מכות קשות.

אכזריותם של מורי ה ' , ' חדר

אני זוכר את רק

גם אני נשלחתי ללמוד ב ' .' חדר

שיחקנו בחצר ו לא באמת למדנו...

ישבנו על הרצפה או על ספסלים פשוטים הזמן ב ו . ר

. אחרת

המשפחה ולעבור

את לעזוב

צאת ללימודים ול הרחיב את השכלתו נאלץ -

ל רצה מישהו

לארץ

אם תו

לחזור היה

י שיצא ללמוד לויכ לא

לימודי דת , נחשבו לכפירה והפכו אותך ל'גוי'. מ

לימודים

שאינם

ולקהילה ."

למשפח

סוף שנת 1935

3

ארוע , בעיר עגלה

החיוך השובב שב לפניו כשהוא נזכר בארועים נוספים : " אני זוכר ש

הייתה עוברת

אם

שהיה נדיר , היינו קופצים ומתיישבים בירכתי העגלה כש להצליף בנו עם השוט כדי . שנרד

מנסה

העגלון

.' חדר המעשה לא נחשב מסוכן מאחר של א היו מכוניות. באמצע הדרך אחי

יום אחד לקחתי את אח 'ל י

נאלץ לשהות כל היום בכתתו עם מכנסיו הצואים, עד שהגענו הביתה , מאחר שאף

' עשה במכנסיים משה . '

.תו

רח לנקו ט אחד לא

למדנו

', מודה אני

בבוקר היינו מתפללים '

ולא לל . ד..מֵ

שתפקיד הרבי היה רק

כילד, נראה היה לי

להכות

אז

ושיחקנו אבנים ב

מענשי שמיים. הסתובבנו

" את הא ב, מה מותר ומה אסור ו , בעיקר למדנו ל ד ופח

ברחוב

. מגרביים

וכדור

שעשוי

לקח ' הלבן

ויהודי הע יר הגיעו לברכו. '

מעיר חשוב

רב מארה

כשהייתי בן ארבע, הגיע ל

הסבא

אחרת

סטו

הרבי . כמעט ונמעכתי בתור שנוצר . אך הרב אל להגיע

וביקש של ו יד את שאנשק

, כנסת ה לבית אותי

מידו של סבא לא אחרו לבוא .

תורי סרבתי לנשק את ידו. ירותטס שתי

עי שהג כ

היהודים את הגויים השיכורים.

שמעתי סיפורים כיצד

. אי קמעונ

בעיר החיים

ניצלו

בעיקר במסחר

התנהלו

ו , מרזח כשהגוי השתכר וביקש לרשום את חובו היה הופך החוב מוכפל.

למשל, יהודי פתח בביתו בית

4

בעל כנפיים כפולות ש השליך למטה

1936 , הוא על מסוק מסוג ' ' דקר דאבל

זכרון נוסף משנת

משחקים

ועליו עומדת אקרובטית שעושה פעלולים .

וכו

בעים

ממש חוויה .

תההי וזו אוירון

בחיי ראשונה ה פעםה הייתה

שראיתי

זו

סאטו מארה הוצפה . אמא יצאה לחפש אותי בחרדה עצומה, כשמצאה אותי יושב אחת על

יום אחד עיר ה

ות, הגבע תפסה אותי ובמקום חיבוק של הקלה הצליפה על רגלי ב מקל דק , והסימנים היו קשים וכואבים.. .

בצואת סוסים שאספנו מהרחוב. היינו צריכים כל שנה

נהגנו למרוח את רצפת הבתים באדמה מ

עורבת

לחדש את המריחה להדק וליבש. לאחר שהריח התנדף נוצרה רצפה נוקשה.

)*( הגרמנים כבשו את סאטו מארה רק במרץ 1944 , אך הפגיעה ביהודי העיר החלה עוד קודם לכן. 1940 ,

בשלב הראשון הועברה סאטו מרה (כחלק מטרנסילבניה) משלטון רומני לשלטון הונגרי. בתקופה זו נחקקו

חוקים אנטי יהודיים ישירים או עקיפים. כמו כן, רבים מיהודי הונגריה גויסו לפלוגות העבודה.

1939 - , השנה בה פרצה המלחמה .

אני והורי שנת עד העיר במרכז

גרנו אחי , משה ,

אבי נעצר לכמה

נעלמו. ש רומנים

, בחובות לאחר ש עשה עסקים עם כמה סוחרים

באותה שנה, הסתבך אבי

, חודשים וכששוחרר ניסה כ אדם בעל כבוד, להחזיר את כל חובותיו אך ללא הצלחה .

לבודפשט , הונגריה . הייתי כבן שבע .

- בשנת 1940 , לאחר ההסתבכות הכלכלית של אבי,

המעבר

ברחנו

עבודה. כדי להביא כמה פרוטות נאלץ אבי

פתוח , אך ב בודפשט היינו חסרי כל ואבי ל

להונגריה

לא

היה

בדירה ובחדר מיטה אחת לארבעתנו .

לעבוד שעות רבות. חדר שכרנו

בחדר הזה חודשיים , עד ש בעל הבית היהודי השכיר את החדר למשפחה ששילמה לו יותר...

גרנו

ברחוב קזאר מספר 3 . נותרנו ללא

ות בחצר

לאחר שסולקנו מהחדר השכור, נאלצנו

לבתים

הכניסה

לישון

היהודית, האם וילדיה (את אבי המשפחה לא ראיתי), דאגה לנו בימים

כסף וללא מזון. גרנאט ת משפח

הקשים האלו: אוכל, קצת בגדים וציוד שנוכל לשרוד את החורף הקשה.

המשפחה, לוליק בן ה - 14 .

התיידדתי בן עם

מרק ת, פטריו ! בשר שזה בטוח הייתי

ואצל אמ ו של לוליק, טעמתי לראשונה

בחיי

לעצמו , או שדחף אותנו

שמר הכסף

לוליק ניצל אותי ואת אחי. הציע לנו למכור גפרורים ואת קפה בבתי

בגן לילדים

ללא כרטיס לבית הקולנוע ו יושבים חלב מחלקים ש שמע הוא פעם . אחד כסא על שנינו

היינו

בנסיון שלי ושל אחי להשתחל דרך הגדר ללא כרטיס, נתפס ראשו של אחי בשלבי הגדר, וצרחותיו

. חיותה

. חלב קיבלנו

נשמעו למרחוק. בסופו של דבר לוליק ו כולנ ו חיותה לגן נכנס

ואחותו נותרה בחיים לאחר

(על קורותיו של לוליק אחרי המלחמה שמעתי מאוחר יותר. רצחו נ הוריו

את לשרוד

לארץ . לוליק

אח"כ

. למתים

שנורתה בגבה והסתת רה פצועה

הצליח

האחות

עלתה

מתחת

אך הרוסים הרגו אותו)."

המלחמה

5

אבא עבד כל היום מבוקר עד ערב בעבודות שחורות כדי להביא לחם הביתה. אם זה לעשות שליחויות על

אופניים בעלי שלושה גלגלים כבדים מאד, אחרי השליחויות עסק במכירת תלושי מזון מזוייפים, לאנשים

בעלי ממון. לא ניתן היה לקנות מזון ללא הכרטיסים שהנפיקה הממשלה.

כילדים, גדלנו אחי ואני לתוך מצב שאנחנו חייבים לדאוג לעצמנו.

, הגיש לנו

הצום שיצא כ , בערב

השנה , אני בן שבע ואחי בן ארבע, ם. היו כל צמנו

יוםב

אבא

כיפור באותה

שהצליח להשיג. נותרנו רעבים ומררנו בבכי.

יבה שני את

סקוויטים

קריאה וכתיבה אך לצערי, אחרי שנה וחצי, ומבלי שהספקתי

התחלתי ללמוד ב '. א כתה

, שבע בן

למדתי

לסיים את כתה ב', הסתיים פרק הלימודים שלי .

חסכתי. נהגנו לדלג בתחנה

נסיעה ל מאבא

נוסעים ב חשמלית . אך את הכסף ש

ספר ה לבית

קיבלתי

היינו

. ממתקים

מקרון לקרון כדי להתחמק מהשומר שבדק כרטיסים כסףבו ,

קנינו

היה

עשירים , חלקם לא היה דתי מאד ואף התבולל. כנסת בית

היו בודפשט

רוב יהודי

מפואר מאד,

שליווה את שירת המתפללים.

בכרכרות מפוארות . בבית הכנסת ניצב

הו מתפללים הגיעו

אורגן

אליו

צבי מציין שלא זכה להכנס לתוכו מאחר שלילדים לא הותר להכנס וגם בגדיו לא הלמו את המקום, כמו כן

בית הכנסת נחשב בעיני משפחתו רפורמי מדי.

14 ולידה

האופרה ברחוב ה ש יוו

ליד הייתה

שלו הדירה

, אופרה

זמר אצל חדר מצאנו

אחרי "

תקופה מסוימת

. המסך

של האחורי

ולראות

מעבר לקלונוע . נהגנו להתגנב מה

מהצד

האחורית סרטים

דלת

צפיתי בסרט הזה מספר

נזרקה . למים

שהוכנסה ל

אני אפילו זוכר סרט קובני מפחיד בחורה על

חבית

פעמים...

יהודייה שעסקה בעבר בזנות, בעזרתה שתי עם חדר קיבלנו

אופרה ה זמר של בת הזוג

מיטות

הייתה

המשותף . כדי להכנס לחדר שלנו היה עלינו לעבור במטבח. חרי א

ו איפשרו לנו

תקופה

במטבח

לבשל

וזונות . אמא בישלה לנו במטבח ונתנה מעט אוכל גם

נמצאים של בדירה

הבנו

פושעים

מסוימת שאנחנו

הפושעים, שעסקו בפשעי גנ י בה קטנים.

ואנחנו כילדים נהנינו

, הבית לאורחי

בחברת

לאכול

. אמי סרבה כמובן לקבל את המתנה מאחר

מתנה כ פרווה

יום אחד לאמא שלי

הביא הפושעים

מעיל

אחד

שידעה שהיא גנובה.

את אוסף הבולים הענק שלי התחלתי אז. זמר האופרה גם אסף בולים, ו התחלתי גם אני לאסוף. ביקשתי

מבעלי החנויות בסביבה את מעטפות המכתבים שקיבלו, והורדתי מהן את

הבולים.

, קטניות את

אצל בעל

בגיל תשע בערך, מצאתי גם עבודה קטנה

לממכר

בסביבה

אחה"צ חנות תי סיטונא

הקטניות חילק השכן לחנויות בעזרת גוי בעל עגלה. כשעניתי בחיוב ל סוחר שאני יודע קרוא וכתוב - הוא

.

צרף אותי לחלוקת השקים עם ה , גוי שהיה לפאבית אאנ כנראה

סיים מוקדם

לחלוקה ואף חישבתי כמויות, העבודה התייעלה,

שמות

את רושם

השליח

הרחובות

הייתי

גאווה גדולה.

וקטניות . .

מהרגיל את עבודתו ושכרי ה אגוזים שק יה

הרגשתי

6

אחי משה ואבי

עם הטלאי הצהוב

י

יהודים שברחו מהגטאות להונגריה, התחילו להגיע יהודֵ אך .

1941 , שמועות על השואה בפולין פי מ

שנת

הונגריה, שמצבם היחסי היה טוב, מסרבים להאמין לסיפורי ההשמדה ו תאי הגזים , עד שהשואה מגיעה

. אליהם אבא נלקח למחנה עבודה של הצבא. הדאגה שלנו לשרוד ולהשיג מזון היתה תמידית .

חפירות לגרמני ם ו להכין את

יהודים ממחנות העבודה לאוקראינה כדי ,

שמע אבא

, חודש אחרי

לחפור

שלקחו

מפקד שלו לצאת

הקרקע למלחמה נגד הרוסים. כשהבין שגם הם אמורים להשלח לרוסיה , הוא מה ביקש

הביתה, המפקד מסרב.

אבי בצבא 1943

7

להתנפח ו. במקום להגיע למרפאת הצבא לטיפול חזר הוא ,

הןל שגורם

במקום זה, יאב מורח

חומר על עיניו

בבודפשט ועלינו לברוח.

גטו לבנות

ומיידע אותנו

שמתכוונים

הביתה

לצאת לדרך . השגנו , בעזרת בת הזוג היהודיה

לא יהודים כדי '

'של מתאימות

ותעודות

זקוקים

היינו לניירות

ילדים בגילנו.

של זמר האופרה, ממשפחת קיש, שם שכיח בהונגריה , תעודות ל ו אשה ילדים, שני

תעודה של בת !

תעוד ת הילד הבוגר , התעודה שלי -

הייתה

אך צב

להתחפש וללבוש בגדי ילדה . בתחילה

כילדים הבנו שעלינו לשמור בסוד את עברנו, להתחבא גם אני ו

צריך

משה ואני אף צחקנו על ה'תחפושת' שלי . שמי על פי התעודות היה 'אווה' ואחי 'יורי'. לאחי משה פנינו

בכינוי אצ'יקה – שמשמעותו אח קטן ודיברנו בינינו הונגרית.

אחי בן החמש לא יגיד משהו שיסגיר אותנו ושאני ' אטיל את מימי כמו '

הבנו שאסור לנו לפטפ שה ט, שמ

... בת

. לדרך

לאחר שהשגנו את הניירות , הורי, אחי ואני לבוש בבגדי בנות, יםצאוי

שטחים חקלאיים גדולים. מצאנו בית ריק ושהינו שם כשלושה חודשים.

בו ו מבודד

נסענו לסונוג, אזור כפרי ,

מרוחקים מספר קילומטרים זה מזה. מידי פעם

מספר התושבים באזור היה מועט ו

היינו עוזרים

הבתים

מבודפשט ,

ידעו השכנים ברחנו ש

לאנשים בעבודות החקלאיות ונוצרו קשרי שכנות מסויימים.

בגלל

בבודפשט קשה ושהגענו מהעיר הגדולה עם מעט כסף.

ההפצצות , ידעו שהמ

א ך לא ידעו שאנחנו יהודים.

כפרים נידחים .

ל חקלאים לא היה מידע רב על המתרחש מחוץ לאזורם, מאחר ביו שח

היישר

תוקפניים. הובלנו אותם לכיוון המיים ובערב עפים היו הם

כחמישים אווזים היו חלקם ש

לנו יוה

לביתנו.

בן! או שהציצו לתחתוני הרחבים כשטיפסתי על עץ או מישהו ראה

הכפר

באחת הפעמים ילדי גילו

שאני

שאני 'מטיל את מימי' בעמידה... הילדים סיפרו להוריהם והשמועה התפשטה.

לי אמרה

לחפש אותנו . אמא

למשטרה והלשין של רכב הגיע לילה ב עלינו.

פנה ההורים

משמר הגבול

אחד

ולהתחבא . לאנשי משמר הגבול אמא ענתה שאינה יודעת איפה 'הילדה'.

לברוח

אח"כ החליטה אמי לספר לאנשי משמר הגבול, שאני נולדתי כ אנדרוגינוס , ילד ה נושא מאפיינים של בן ובת

בצבא ? אבי ענה

אבי נשאל מדוע , אבי, הוא

יחד, ומרוב בושה שיגלו ברחתי מהבית. כש

שהוא בכלל

לא

לאש מלחמה

שגר אתנו כדי לעזור לנו כלכלית ו נכה שהוא

גוייס.

הדוד

כדי לאמת את דבר היותי 'אנדרוגינוס' התבקשתי להגיע למחרת למרפאה. בלי לבזבז רגע, אספו הורי את

עגלה וסוס ויצאנו מהמקום במהירות.

כל מה שהיה לנו, ע

לינו על

.

יותר תקפים

והמסמכים היו לא שלנו

בתחנה היו

. חוששים

הגענו לתחנת ה

הרבה שוטרים

רכבת

לקובץ' , תיקון שהיה מתגלה

בתעודה

וש העצים השם את ינה

במספריים בין

את גזר אבא

מקיש

שיערי

במבט ראשון.

לאחר שאבא בדק את הקרונות, פטפט מעט עם החיילים הגרמניים ששיחקו קלפים והגניב אותנו לאחד

הקרונות שבו היתה פחות שמירה, נסענו ללא מטרה.

8

, מחשש שפניה של

, מהרכבת בעיירה קטנה שלא נראו בה הרבה שוטרים בשם וקס קורט

אבא החליט לרדת

הרכבת לגרמניה.

היו מעיינות חמים, ששימשו מרפא לחולים במחלת עצמות. לא הכרנו נפש חיה בקורטסוק ו לא

קורטסוק ב

לאמי, שהיתה דתייה מאד,

הורי פנו לכומר המקומי, שמכיר את כל אנשי

ידענו למי לפנות

העיירה.

לעזרה.

הכניסה לכנסיה לבקש עזרה היתה קשה מנשוא. הכומר לא ידע שאנחנו יהודים וחזרנו בפניו על הסיפור

ש הפצצות ו אבא פצוע מלחמה . הכומר מצא לנו דירה מחוץ לעיירה .

מבודפשט בגלל ה

רחנו שב

צולע ונשען על מקל .

מאחר שאבי סיפר שהוא פצוע מלחמה, הוא נהג ללכת למעיינות החמים

בעיירה,

למעיינות הכיר אבא את תושבי העיירה, ו יום אחד חשדה אחת הנשים המבוגרות ב אבא יהודי שהוא .

ו טיולי ב

והוא מצידו המשיך לדבוק בגרסתו.

י את אב

האשה התחילה לח ורק

פחדנו שהאישה תלשין עלינו , למרות שכמעט ולא היתה נוכחות משטרתית בעיירה .

שהיה בקרבת מקום לבית שלנו. אמא

מעיין ל בדרכם

יום אחד הגיעו ל עיירה שני שוטרים רכובים על סוסים

דברי ערך ו מעט

ת שרשר שעליה תלוי ן ובה ותקטנ ותשקי ות

פקדה עלי ועל משה להסתתר , ציידה אותנו ב

אבא ייתפס.

ש מקרה ל , כסף

גשם חזק והשדה צי בו הפך

לפתע

משה ואני ברחנו לשדות התירס . אחרי הליכה די ארוכה להח

לרדת

, בלי לעצור , ממררים בבכי.

לאט התקדמנו

והנעליים שק . עו

הגיעו אלינו ההורים , שלפנו את הנעליים מהבוץ וחזרנו הביתה .

כ אחרי

שעתיים

יום היה בבחינת נס ! השוטרים לא הגיעו למעיין בגלל הגשם ולכן גם לא

הגשם ש אמרה

השוטף באותו

אמא

מפני השוטרים.

הספיקה ל אבא את הזהיר

פגשו את הא י שה שרצתה להלשין... גם אמא

, בעיירה למרות הלחץ המתמיד ש מא נתגלה שוב ."

המשכנו לחיות

סוף שנת 1944 , מטילים הרוסים מצור על בודפסט וכובשים אותה ב – 13.2.1945 . כיבוש, שפתח בפני

הרוסים את הדרך לכיבושים הבאים.

אפילו כומר העיירה ברח , אנחנו נותרנו במקום מאחר

, שלנו ים, רחוב ה אנשי

מתקרבים

"

לעיירה

הרוסים

שלא היה לנו לאן ללכת . האוכל הלך ואזל, התחלנו לחפש משהו לאכול בשדות ובבתים .

אחד הבתים כד חלב ו בו שומן חזיר ונקניקים . אכלנו את השומן והנקניקים, אבל

יום אחד מצאנו ב תףמר

אמא לא נגעה בכלום מאחר שזה היה שומן חזיר . הרגשנו רע מפני שאכלנו כמויות, לאמא מצאנו קצת

ירקות ותפוחי אדמה .

מאד לעיירה , יכולנו לשמוע את ההפצצות של הרוסים . יום אחד מגיעים החיילים

הדי המלחמה

קרבים

ונושאים נשק. הם נהגו

רכובים על סוסים, ללא חולצה , ביום חורף קשה, פניהם אדומות מש

רוסים ה

תייה

י כאדונֵ המקום, נכנסו לבתים, אנסו, בזזו , חיפשו וודקה ואלכוהול.

בגסות

כשהחיילים הגיעו לעיירה אנחנו היינו מחוץ לע . יר אנשים רבים חיפשו מסתור מההפצצות בעיר וחזרו

אנשים ברחוב ומשאירים אותם עירומים, . נורה סרב מ מי ש

יםצרו הרוסים ע

לעיירה שלנו .

9

מזלנו, ובאותו ערב התמקם בבית שלנו, שהיה נקי ומזמין, קצין רוסי, שבי קש לגור אצלנו.

מזל הת

גרו בבית נ ו כחמישה קצינים, חלקם יהודים . נתנו להם מחסה, ו הם דאגו להביא מזון ו אמא בישלה להם .

כשאבא שאל את אחד הקצינים למה הם שותים כל כך הרבה השיב לו הקצין: 'בכל מ קרה עוד מעט נמות'.

אבא ס יפר לקצין הרוסי שאנחנו יהודים , הקצין ביקש שנשמור על שקט בנושא, כי אם הרוסים יגלו הם

עלולים לפגוע בנו , ואז גילה לנו שגם הוא יהודי וגם שוחט .

הוא נהג לקחת עופות ובשר מהאכרים, השחיטה היתה כשרה, כך שאמא בישלה ללא חשש, ו בחודשים

הקרובים חיינו השתפרו מאד, אבל לא רצינו להשאר שם יותר. המלחמה מ סתיימת ועלינו להמשיך הלאה.

או תחבורה כלשהי, רק שיירות צבא . יות

אנחנו מחליטים לחזור לטרנסילבניה לעיירה שלנו. ה רכבת ת לא הי

הקצין הרוסי מצייד אותנו ב אישורי מעבר אם נעצר ע"י חיילים רוסים .

שלי היה עיפרון עט שניתן להוציא ולהכניס את חודי העופרת. אחד מהחיילים הרוסים חשק בעט

א לאב

' עסקה : עגלה וסוסים תמורת העפרון המיוחד הזה.

עפרון הזה. אבא הציע לו '

ו עגלה שני סוסים : סוסה וסייח . לקחנו את הניירות והעמסנו על העגלה את כל רכושנו

לאחר יממה

השגנו

ויצאנו לעבר טרנסילבניה . עברנו את שיירות הצבא הרוסי ללא בעיה וכע בור כמה ימים של רכיבה

המועט

גדולה .

, בקרבת די עיר , רהא סאטו מ

הגענו לאוּ הי ד ר

באורדיה . לאחר שהודענו בעירייה שאנחנו יהודים ואין לנו בית, קיבלנו אישור

קיווה

להיכנס

אבא שנתסדר

והבית יהפוך שלנו.

מדיירים, ל

ריק לבית

תקנו

לא היה לנו כסף לתיקו ן הבית. בעיה נוספת שנוצרה

לא היו יהודים בעיר, ומרבית הבתים היו הרוסים גם .

חדרים, עברנו

'נתקענו' ע ם שני הסוסים והעגלה. מצאנו טירה גדולה , עם חצר גדולה ובמצב טוב ובה כ - 20

לגור בה ו שחררנו את הסוסים בשדות בקרבת הטירה . יום אחד ראינו שה סייח מתקשה לזוז ובט נ ו מנופחת.

שכנים הסבירו לנו שכנראה אכל תלתן מהשדה, שקשה לסוסים לעכל. הרצנו את הסייח שעות כדי

שישתחררו הגזים מבטנו והסוס חזר לאיתנו. המחזה היה הזוי אבל גם למדנו משהו על סוסים.

עא. התפיסה שלי היתה מהירה, אחרי שינון אחד זכרתי

באורדיה הלכתי לבית ספר ולמד צימ בא , ב א גמר תי

היטב את החומר . הרבי ביקש שא עזור ל תלמיד שמתקשה, במקרה זה היה בנו של עסקן עשיר . אבל הבן

לא הצליח ללמוד דבר. אחת לכמה זמן נערכה ב דיקה לראות מה למד הילד או כ מה אני הצלחתי ל

למדו.

ברגע הקריטי הילד לא זכר דבר. הרבי כעס והניף את המקל להכותני. הוצאתי את המקל מידו תי חברו

הביתה. את העונש קיבלתי מההורים, כי הרי הרבי תמיד צודק...

צבי נזכר בחיוך באהבה ראשונית לילדה בשם קלר אלה . אלה גדלה במשפחה של "היי קלאס", כפי שצבי

מגדיר אותה, אפופה בריחות טובים של נקיון. צבי העתיר עליה מת נות קטנות: חבילת שוקולד או סוכריות .

החברות ביניהם נמשכה זמן מה ויום אחד המשפחה של אלה עזבה.

על השואה, הנושא שקע בחיי היומויום , וחלק חי

עוד יהודים לעיר , אף אחד כמעט לא

לאט לאט

מדבר

חזרו

בהכחשה .

10

פרנסה וחוזר לעסוק

, שהיה בעברו סוחר בשעוני זהב, חפשמ

אך הכסף של המשפחה הולך ואוזל. אבא

ל אבא ספק שעונים

רבים עברו בשוק ו הרבו לקנות שעונים . הקשר של

בשעונים כפי שעשה ברומניה.

רוסים

ו גנבו לא ידעו את

סחור בשעונים . המסחר עם הרוסים לא היה קל, נהגו בגסות רוח,

והוא תחיל ל מ

עוזר

. המקומי כדי לקנות את השעונים מכרו דברים יקרי ערך שהיו ברשותם . השעון

הערך הנכון

של הכסף

סותמים את האוזניים כדי

בשביל הרוסי היה סמל מעמד וכדי לבדוק אותו היו מכניסים את השעון ו פהל

לבדוק אם השעון מתקתק.

הגיע לדוכן של אבא רוסי רכוב על אופנוע שרצה לבדוק את אחד מהשעונים וביקש מאבי שישים את

פעם

השעון בקופסת סיגריות מהודרת. הרוסי ברח עם השעון אך קופסת הסיגריות שהשאיר פיקדון ל

הייתה

עשויה מזהב ובתוכה היו מטבעות זהב ו דברים יקרי ערך .

הקצינים ה בכירים שרצה

אבא עשה חיל ב מ סחר עם הרוסים ששילמו ביד רחבה. הוא

התיידד עם אחד

לקנות שעונים. אבא מכר לו כמויות גדולות של שעונים בכסף רב. (ל פעמים לא ספרנו את הכסף שהתקבל,

, שלא שתה מעולם ,

ואבא . אלכוהול

אלינו הביתה עם נשים ו

הסכומים היו גדולים מאד) . הקצין נהג גיע לה

עשה עצמו מצטרף לשתייה כדי לכבד את הקצין.

פותח עם שותף חנות גדולה ו מפוארת במרכז העיר והרווחים היו נאים. עברנו לדירה מפוארת במרכז

הוא

העיר , שבמהרה הפכה למעין מוזיאון לחפצי ערך וענתיקות . חדרים גדולים מלאים בחפצים יקרי ערך.

טובה, יכולנו לקנות כל מה שרצינו.

הת קופה הזו

הייתה

אחרי מספר חודשים מגיע הקצין הרוסי, שסחר בעבר עם אבא, כולו נסער וטוען שאבי רימה אותו ומכר לו

שעונים מקולקלים. הקצין מראה לאבי קופסא ובה כמאתיים שעונים עומדים. הרוסי לא ידע שיש את למתוח

קפיץ השעון מידי פעם...הם נפרדו בחיבוק והתנצלות.

. הקומוניסטים החלו סוחטים את אבי

הקצנה בעיקר בקרב ה קומוניסטים יהודים ה

תחזק, מם ז הקומוני

הייתה

. המפלגה אנשים פחדו לסרב, הדרישות עלו והייתה תחושה חזקה ש אנשי המשטר

בדרישות למימון

אירועי

. אחריו בד בבד עם התרחבו ת העסקים גברה גם התחושה שהקומוניסטים לא

הקומוניסטי ים עוקב

אי החש

חפצי ערך יקרים וענתיקות בש של ווי

אוהבים את העושר שצברנו, את הבית המפואר ב מלא ה

מיליונים

( . בכמויות אבא קנה את הענתיקות מהאיכרים שלא ידעו את ערך החפץ שברשותם ).

ו

מאחורינו

בגלל המעקב הקומוניסטי התקשה אבי למכור את הענתיקות , ולכן נפלה ההחלטה לעזוב

הכול

בלי מ מהעיר

ניירות כדי

ולהסתלק. אבי מוכר את חלקו לשותף ואנחנו מנסים ל

שנתגלה.

לצאת

השיג

ובסכום כסף גדול, לקנות

מצליח בעזרת מכר

להונגריה .

שנת 1946 , ורבלע ים חליט מ רים ההו

הונגרי

אבא

. לעצמו רכש אבא ניירות ממישהו אחר כדי שנצא

שלנו ל דומה משפחה

בעל מעיתונאי

ניירות הונגריים

. בנפרד

מהעיר

11

לבולשת .

יצאנו מהבית עם אמא , כאילו פנינו לקניות בשוק, במטרה לעבור את יוודע העניין ש לפני הגבול

שילמנו

. לגבול

ישר אותנו

לנו חיכתה

המעקב פסק כשראו שאבי לא אתנו.

מונית שלקחה

השוק

מאחורי

ועברנו להונגריה.

גדול לנסיעה לגבול, את קיבלנו

נהג ל

הניירות

סכום

אבא הצליח בדקה האחרונה, לפני שאנשי הבולשת הגיעו, לחצות את הגבול. נסענו לבודפשט ולאחר שעה

חברנו לאבא.

אבי היה מסוג האנשים שמתחבב במהירות על אנשים , נחוש , בעל תושיה ומסתדר בכל מצב...

בחנות נאסר והואשם כקפיטליסט ו כמישהו שידע על

שנה חצי , אגב אבא של השותף ש לנו נודע אח"כ

הבריחה שלנו ולא דיווח. שנים ה מתין בכלא למשפטו.

שט, כי גם שם שלטו הקומוניסטים. בבודפשט בבית ה מצוו בר חגגו לי

נשארנו מספר חודשים מועט בודפ ב

ה בטכס קצר.

לתור תי עלי , כנסת ה

, רוסים

אוסטריה . נזקקנו לעזרת מבריחים לעבור את הגבול. המבריחים היו

החלטנו להגיע , לוינה

חיילים

רוסי שהבריח בהצלחה אנשים לפנינו. הקצין דרש

המעבר היה מסוכן ועלה סכום כסף נכבד. ןיקצ מצאנו

סכום עתק , בתנאי שנשלם לו מחצית אחרי שנחצה את הגבול. יצאנו ברכב צבאי רוסי ובנקודה מסו יימת,

הקצין צפצף קלות באוטו והחיילים שעל הגבול פינו את המקום, עברנו את הגבול לאוסטריה דרך פרצה

קטנה. בצד שני של הגבול המתינו לנו חיילי הצבא האמריקאי, ונלקחנו למחנה צבאי אמריקאי, לפליטי

והיינו חופשיים במשך היום להסת ובב. המחנה באוסטריה

מלחמה. הטיפול במחנה היה טוב, קיבלנו , אוכל

אמריקאי .

הועברנו לגרמניה

למחנה פליטים

יכולת לקנות משהו. לעומת זאת ב

גם ב לא כסף

הרעב ב גרמניה

מחנה הפליטים

, עבודה

התהי לא , כבד היה

וטונה .

, בוטנים

אפילו מאכלים שלא הכרנו קודם:

בגרמניה ,טוב כלמ לנו היה

חמאת שוקולד

ם היית נאסר. אני בן 14 , סמכו

אות תופסים

האמריקאים היו

למחנה אם,

רו סח היהודים

ממחנה

בדולרים

בי בגלל גילי ואני קיבלתי

עלי והטילו עלי להעביר את הדולרים בין המחנות. ה אמריקאים לא

אחוזים

חשדו

מההעברות ו. האל

יחסי מין ל. אוכ בשביל

, חלקן ו הציע

המתינו נשים וילדות גרמניות רעבות וביקשו אוכל

מחוץ למחנה

פעם, כנראה כדי להתגאות, הגשתי לנהג האוטובוס שנסע בין המחנות, שטר של אלף מרק, על נסיעה

12

ילדים גיל עד

ינג. נ כמה פ לא הנהג . כזה שטר יש לילד איך הבין

שעלתה

במחנה חבילות ממתקים

קיבלו

מאמריק ה. אבי כמובן דאג להוריד את גילי כדי שאהיה זכאי לקבל גם חבילות. (עד היום בתעודת הזהות

1935 .)

תאריך הלידה שלי

אך הוא סרב.

כרגיל יצר מייד קשרים חברתיים טובים במחנה, ורצו ו מנות ל

לראש המחנה

אבא

12

לנו שהיה

משפחה רחוקה , ולכן אבא החליט שנעבור לשם. כל את אסף אבא

הייתה לנו

דברי הערך

בבלגיה

. בורג ס שטרא

דרך לצרפת

קשורה בשרשראות ויצאנו לדרך

ושם

מגרמניה

במזוודה

ברכבת לצרפת נעלמה המזוודה מתא שמירת החפצים. הדבר שהכי העציב אותי היה שאסף הבולים שלי,

אוצר ששמרתי עליו כל המלחמה בפנקס בכיס, נעלם גם הוא יחד עם המזוודה!

מה שלמדתי על עצמי אז הוא שאינני נקשר לדברים ולא בוכה על חלב שנשפך.

באנטוורפן עד

ינואר, שנת 1947 , הגענ ו ברכבת י, ש אב של דודים ה בני ת משפח ל לבלגיה

קיבלו אותנו

. סתדר נש

, תחום

ואבנים יקרות ערך

עבודה ודירה . למזלנו היה באנטוורפן מסחר נרחב ב

תחיל מ אבא

תכשיטים

לחפש

שאבי התמחה בו.

יםנ היהלומ , שרובם היו יהודים, לה כיר אנשים ולה כנס לעניינים. דירה שכרנו

למועדון

אבא הצליח להכנס

נכנסתי .'ה לכתה

בו למדו לימודי דת ומקצועות ליבה.

יהודית , , ספר ה לבית ונ שלח נ אחי אני ו

אני

בסביבה

. ב'חדר'

ו פלמית צרפתית ולא למדתי בבי"ס בעבר רק

ידעתי

הקושי היה כפול מאחר לאש

. הסתדר

למדתי ל

אבל

, חביב, של וילד גדול עקשן

נחשב חכם ילד

המלחמה הוא ,

ספר ה לבית הלך לא משה אחי

אמא.

בזמן

במיוחד אני זוכר את פחדנותו. פעם, כשהתלווה אלי לסרט אימה וביקש ללכת הביתה כי נבהל מהסרט, אני

סרבתי , הלכנו מכות באולם וזו היתה הפעם האחרונה שאחי הלך איתי לסרט...

צודקים . למשל אני זוכר מקרה, שנשבר חלון זכוכית שהפריד בין

מעשים שנראו לי לא

ל רגיש יתי הי תמיד

למנוע

. המורים

הילדים בהפסקה ושברו זכוכית ה חלון את

שני בתי ספר צמודים אחד יום.

החליטו

השתוללו

במעגלים . סרבתי לציית לעונש, עמדתי ליד הפח

את השתוללות הילדים בהפסקה וחייבו את

כולם ללכת

שלי. כדי להשתחרר

תפס ו הילדים

עלי צעק המורים

מקלף תפוז לאט. אחד

בחולצה

שאצטרף לשאר

י ואני בלי לחשוב בעטתי בו בחוזקה . נעלו אותי

ביד תפס מורה ה, החולצה

מאחיזתו את קרעתי

כפתורי

אוחז בקסת דיו ומאיים על המורים

ובתום ההפסקה, מחשש שהמורים יכו אותי, עמדתי על חלון ה דןא

בכתה

. המורים

על האומץ שלי מול

בזריקה או קפיצה למטה. למחרת סולקתי מבית הספר. הפכתי לגיבור ה

רחוב

. כעסו

, מן הסתם

, ההורים

לישראל.

לעלות לישראל , גם אבא החליט

ו ' ציונים

היהודים בבלגיה 'היו

הש ינו בבלגיה שנה. כ

שנעלה

תכננו

13

המשפחה בבלגיה מבלה בספא

לישראל , מפליגים באניה טורקית קטנה, עמוסה בנוסעים הרבה מעל ה עד מותר

סוף שנת 1948

עלינו

חזקה, הנוסעים והמלחים כאחד חלו ו

. שקעה

הקיאו.

שכמעט סערה

וחלשים מההפלגה הקשה .

לישראל , ירדנו לחוף בנמל חיפה ים רגשנ

לאחר 8 ימים בים קשים

הגענו

ו, עולים כשלושה חודשים גרנו באוהלים. אבא רוכש דונם אדמה ברחוב בר אילן

הגענו לרעננה לבית

ברעננה, ו מתכנן להקים . בית

בינתיים גרנו בחדר מאחורי חנות התכשיטים שאבא פתח.

שמונה השנים הראשונות בארץ עברו על המשפחה בקשיים רבים. מחירי המלט לבניית הבית היו גבוהים,

וקשה היה להשיג חומרי בנייה. הבנייה הופסקה ו העסקים של אבא לא צלחו .

פה ושם הצלחתי למצוא עבודה בפרדס , או עבודה בבניית גגות , נכנס למיטה רעב ועייף. ניסיתי לייצר לבד

יהלומים , עבדתי במלטשה שבעליה

צריך שאני

ם בלוקי , והרווחים היו לא רעים אבא ,

ליטוש

ללמוד

החליט

ניצל אותי, אך למדתי קצת בנושא.

בחצור,

1956 , הורי ואחי מחליטים לחזור לבלגיה. אני נשאר בארץ ו מ תגייס לצבא . בחיל שירתתי

הרגלים

נעשה בריצה גם בהמתנה לאוכל רצים במקום, ה תנאים ממש

שירות לא קל, ריצות למרחקים ארוכים הכל ,

המפקד ולמי פונים, והעונשים יומיומיים.

יודעים

לא , קשים

מי –כך

בסיפורי חטאים ועונשם. כלומר, אם תעשה

אמא שלי , שהתחנכה וחיה כדתיה קיצונית, נהגה ל

הפחיד אותנו

יקרה לך חו"ח כך. הפחד ליווה אותי עד שנות בגרותי. גם כשזכיתי לקבל 'אפטר' בצבא, והשבת

נכנסה – ויתרתי על ה חופש ה, שמא יגיעו אלי השדים .. . בפסח, החשש שנשאר פרור של חמץ, הזכיר לי

את העונשים המפחידים שאמי סיפרה לי. לקח לי זמן רב להפטר ולהתגבר על הפחד.

14

צבי בצבא צועד ראשון משמאל

צבי בשרות הצבאי יושב מ ימין

1957 , אני משתחרר מהצבא ו מצטרף למשפחתי . בלגיה ב

ת נ בסוף ש

זה שהכה את ה ). מורה

(אגב, כ שחזרתי מישראל לבלגיה היו רבים שהתייחסו אלי כגיבור

– ביה"ס

ניצלתי את הידע המועט שרכשתי בתחום היהלומים, אבא צרף אותי כמתווך באחת מהבורסות הקטנות

בבלגיה. די מהר הבנתי שתחום התיווך ביהלומים אינו בשבילי, ועם אלף דולר ביד פניתי לכיוון המסחר

ביהלומים, ול אט לאט ראיתי הצלחה בעבודתי, נכנסתי כחבר לאחת הבורסות הגדולות בבלגיה, למרות שלא

הייתי בעל רכוש רב או נסיון רב בתחום. את סכום דמי החבר בבורסה, בסך 700 ש דולר, לא היה לי .

נאלצתי למכור חלק מאוסף הבולים שלי. "

צבי מבקש להקדיש כמה שורות לספר על אוסף הבולים שלו ואיך הכול התחיל : " את אוסף הבולים שלי,

כשגרנו בדירה של זמר האופרה. ראיתי את אופרה ה זמר

שאני שומר עד היום, התחלתי בגיל

שמונה,

.התחלתי גם

את המעטפות במים , מסיר את הבולים, אוסף לחבילות ואת חלקן כרומ

, מ בבולים

מטפל

רטיב

. הבולים

עם מעטפות

שישמרו לי את ה

ו חנויות מהם מבקש

אני לאסוף, פניתי לבעלי

של בתכולות

אבא הצטרף לעזרת האוסף שלי והיה מביא לי כל מה שמצא בעבודה . ו כשהתחיל אבא

לסחור

שמצא בדירות הגיעו אלי. יו ם אחד מצא אבי שק של מעטפות בנות מאה שנה ויותר. זמר

מעטפות ה דירות

שערכו של הבול הזה רב, ו קיבלנו

האופרה הציע לי עסקת חליפין : 200 בולים תמורת בול אחד ישן.

הבנתי

אישור ממומחה המבין בבולים, שחלק נהבולים בשק שאבי הביא הם יקרי ערך.

כשנאלצנו ל ברוח , אוסף הבולים היקרים היה מונח באלבום בתוך כיסי.

כל פעם נכנס ש

. היקר שלי

עד שיום אחד נעלמה ברכבת המזוודה שאבי קשר בשרשראות, ובתוכה האלבום

היום אני מטפל באוסף הזה, ומידי

סכום כסף לכיסי, קניתי בולים חדשים, ו התחלתי את האוסף מחדש גם .

פעם מוכר חלק.

15

לצערי, הורי התגרשו בשנות השבעים לחייהם. אמי היתה דתייה כל חייה ולא ראתה בעין יפה את

התנהגותו של אבי, שאהב לבלות. אמא חזרה מבלגיה לארץ לבני ברק ואבי נשאר בבלגיה. הקשר שלי עם

. כשאבי חלה העברנו אותו

אבי מתרופף, נודע לי שהוא הסתבך בעסקיו ועבר גרמניה ל

לבלגיה חולים. ה ית לב

ביקור משפחתי בגרמניה אצל האב

לביקור ברעננה.

הכרתי את אשתי שרה, שהגיעה בגיל

תשע וחצי

שרה לבית כאהן נולדה בשנת 1942 , אומצה על ידי הדודה אחרי שאמה נפטרה. כששרה הגיעה לארץ לא

ידעה שאביה הגיע ארצה לפניה עם אשתו השנייה. לאחר שהות קצרה אצל האב, עברה שרה להתגורר

כשנתיים אצל דודתה שהייתה חשוכת ילדים.

אמי, שחששה שאתחתן עם נוצרייה, שלחה את שרה, אשתי ובת הדודה ש לי לבקר אותי בארץ.

שידוך, שכמובן הצליח ואנחנו נשואים באושר עד היום !

בשנת 1960 בבלגיה.

את צבי והם נישא

שנת 1957 , שרה בת השבע עשרה, מגיעה לבלגיה,

ים

תגשופ

16

עד שנת 1988 חיו שרה וצבי בבלגיה ו שם נ ולדו להם ארבעה ילדים: 1961 , נולד יוסי , 1962 רבקה, 1965

מלכה ובשנת 1970 נולדה אסתר. לצבי ושרה יש שבעה נכדים ונינים.

17

ארועים משפחתיים במשפחת אהן כ

18

פסיפס של ארבעה דורות

לסיום, רוצה צבי להעביר מסר :

" כשאני רואה את המשפחה המורחבת והיפה שהקמתי,

ילדים, נכדים ונינים

נצחון!

אני מרגיש

תחושת

למרות הקשיים, המצוקה והנדודים, יצאתי מחוזק.

זכיתי להגיע לגבורות ולראות את ילדי, נכדי וניני סביבי ,

כשאשתי היפה שרה לצידי .

אני מקווה שהסיפור שלי יהווה זכרון וע דות לדורות הבאים. "

19

https://www.easyflip4u.com/easyflip-holocaust-stories easyflip4u.com הפורמט הדיגיטלי שלי.