סיפור חיים - סיפורו של צבי כאהן
מזלנו, ובאותו ערב התמקם בבית שלנו, שהיה נקי ומזמין, קצין רוסי, שבי קש לגור אצלנו.
מזל הת
גרו בבית נ ו כחמישה קצינים, חלקם יהודים . נתנו להם מחסה, ו הם דאגו להביא מזון ו אמא בישלה להם .
כשאבא שאל את אחד הקצינים למה הם שותים כל כך הרבה השיב לו הקצין: 'בכל מ קרה עוד מעט נמות'.
אבא ס יפר לקצין הרוסי שאנחנו יהודים , הקצין ביקש שנשמור על שקט בנושא, כי אם הרוסים יגלו הם
עלולים לפגוע בנו , ואז גילה לנו שגם הוא יהודי וגם שוחט .
הוא נהג לקחת עופות ובשר מהאכרים, השחיטה היתה כשרה, כך שאמא בישלה ללא חשש, ו בחודשים
הקרובים חיינו השתפרו מאד, אבל לא רצינו להשאר שם יותר. המלחמה מ סתיימת ועלינו להמשיך הלאה.
או תחבורה כלשהי, רק שיירות צבא . יות
אנחנו מחליטים לחזור לטרנסילבניה לעיירה שלנו. ה רכבת ת לא הי
הקצין הרוסי מצייד אותנו ב אישורי מעבר אם נעצר ע"י חיילים רוסים .
שלי היה עיפרון עט שניתן להוציא ולהכניס את חודי העופרת. אחד מהחיילים הרוסים חשק בעט
א לאב
' עסקה : עגלה וסוסים תמורת העפרון המיוחד הזה.
עפרון הזה. אבא הציע לו '
ו עגלה שני סוסים : סוסה וסייח . לקחנו את הניירות והעמסנו על העגלה את כל רכושנו
לאחר יממה
השגנו
ויצאנו לעבר טרנסילבניה . עברנו את שיירות הצבא הרוסי ללא בעיה וכע בור כמה ימים של רכיבה
המועט
גדולה .
, בקרבת די עיר , רהא סאטו מ
הגענו לאוּ הי ד ר
באורדיה . לאחר שהודענו בעירייה שאנחנו יהודים ואין לנו בית, קיבלנו אישור
קיווה
להיכנס
אבא שנתסדר
והבית יהפוך שלנו.
מדיירים, ל
ריק לבית
תקנו
לא היה לנו כסף לתיקו ן הבית. בעיה נוספת שנוצרה
לא היו יהודים בעיר, ומרבית הבתים היו הרוסים גם .
חדרים, עברנו
'נתקענו' ע ם שני הסוסים והעגלה. מצאנו טירה גדולה , עם חצר גדולה ובמצב טוב ובה כ - 20
לגור בה ו שחררנו את הסוסים בשדות בקרבת הטירה . יום אחד ראינו שה סייח מתקשה לזוז ובט נ ו מנופחת.
שכנים הסבירו לנו שכנראה אכל תלתן מהשדה, שקשה לסוסים לעכל. הרצנו את הסייח שעות כדי
שישתחררו הגזים מבטנו והסוס חזר לאיתנו. המחזה היה הזוי אבל גם למדנו משהו על סוסים.
עא. התפיסה שלי היתה מהירה, אחרי שינון אחד זכרתי
באורדיה הלכתי לבית ספר ולמד צימ בא , ב א גמר תי
היטב את החומר . הרבי ביקש שא עזור ל תלמיד שמתקשה, במקרה זה היה בנו של עסקן עשיר . אבל הבן
לא הצליח ללמוד דבר. אחת לכמה זמן נערכה ב דיקה לראות מה למד הילד או כ מה אני הצלחתי ל
למדו.
ברגע הקריטי הילד לא זכר דבר. הרבי כעס והניף את המקל להכותני. הוצאתי את המקל מידו תי חברו
הביתה. את העונש קיבלתי מההורים, כי הרי הרבי תמיד צודק...
צבי נזכר בחיוך באהבה ראשונית לילדה בשם קלר אלה . אלה גדלה במשפחה של "היי קלאס", כפי שצבי
מגדיר אותה, אפופה בריחות טובים של נקיון. צבי העתיר עליה מת נות קטנות: חבילת שוקולד או סוכריות .
החברות ביניהם נמשכה זמן מה ויום אחד המשפחה של אלה עזבה.
על השואה, הנושא שקע בחיי היומויום , וחלק חי
עוד יהודים לעיר , אף אחד כמעט לא
לאט לאט
מדבר
חזרו
בהכחשה .
10
Made with FlippingBook flipbook maker