סיפור חיים - סיפורה של יהודית הררי

יושבת שניה מימין ולרגליה אני ואחותי בהלוהובץ

אמא

עבורנו מסמכים מזויפים כי עד מותו המשכנו לגור בביתנו וניהלנו חיים רגילים פחות או יותר. כשאבא נפטר ומלאנו אחר בקשתו וקברנו אותו בבית קברות יהודי נודע ברבים שאנחנו יהודים ונאלצנו לעבור למקום מסתור בעליית גג, שם חיינו יחד עם אנשים נוספים. אני לא יודעת כמה זמן שהינו ש ם אך בשלב מסוים אחותי ואני כנראה חלינו בשעלת והשתעלנו רבות. מחשש שנתגלה אמא העבירה אותנו ל בית ב כפר ושילמה עבור שהותנו שם י לבעל . הבית שתינו היינו ילדות בהירות שער ובעלות עיניים כחולות וכך לא בלטנו במיוחד. אני משערת שהיינו בדירת המסתור ובכפר כשנה. בשלב מסוים בעל הבית בו גרנו מסר אותי ואת אחותי לגרמנים. אני זוכרת שיום אחד נלקחנו לתחנת רכבת והמזוודה שנשאתי נפתחה ודברים רבים נפלו מתוכה. באותו רגע צעק עלי פקח הרכבת או הגרמני שעמד בסביבה ואת הצעקות הללו אני שומעת עד היום בכל פעם שאני נזכרת, או מספרת את ס יצ נת הרכבת. ו בצ'כ סלובקיה . אמא כמובן לא ידעה על כך והמשיכה לשלם עבורנו. בין החפצים של קחנו אתנו כשעברנו לכפר היה גם דובון צעצוע שאבד לנו . אני זוכרת שאמא השביעה אותנו לשמור על הדובון היטב . מאוחר יותר הבנו מדוע. אמא ספרה לנו כי היא הטמינה בתוכו חפצי ערך. הגרמנים העבירו אותנו למחנה טרזיינשטאט

אבא

השיג