סיפור חיים - סיפורו של יוסף רוזנפלד

1

סיפורו של יוסף רוזנפלד , מרומניה.

"אני בעצמי לא מאמין שעברתי את כל זה"

מגולל בפנינו את קורותיו בזמן השואה,

כאשר יוסף רוזנפלד בן ה -93

בבהירות ובפרטי פרטים, הוא חוזר שוב ושוב על ה מ שפט: "אני בעצמי לא

מאמין שעברתי את כל הדברים הנוראים שעברתי!" . ואכן , קשה להאמין

איך שרד יוסף את כל הסבל, העינויים והתלאות שבאו עליו, וכדבריו:

"היתה שרשרת של ניסים מיד ההשגחה העליונה שהצילה אותי פעם

אחר פעם".

נ" ולדתי באפריל 1925 בכפר קטן בשם בוצ'ום בחבל טרנסילבניה שברומניה, קרוב לגבול

ההונגרי", כך פותח יוסף בסיפור חייו. "הורי, צבי (הרמן) ופאני רוזנפלד נולדו גם הם באזור זה,

אבי גדל בבוצ'ום ואמי בכפר סמוך. היינו חמישה ילדים, שתי בנות ושלושה בנים: פרידה,

הבכורה, משה י- שראל, אברהם, אני, יוסף, ורחל בת הזקונים. בכפר הולדתי היו רק שמונה

משפחות יהודיות. עסקנו בחקלאות, בגידול פירות – שזיפים, תפוחי - עץ ואגוזים – ייצאנו פירות

יבשים לגרמני ה . אני זוכר, אומר יוסף, שאבי נסע לגרמניה וחזר עם שקית מלאה מטבעות וב -

1933 נסע שוב לברלין אבל חזר בידיים ריקות; לאחר המלחמה ניסיתי לברר מה עלה בגו ל ר

ו דיברו יידיש והונגרית וראינו

הכספים שהשאיר אבי, כנראה, בגרמניה, אבל לא הצלחתי. בב תנ י

את עצמנו שייכים לתרבות ההונגרית (למרות שהאזור היה באותה תקופה בשטחה של רומניה).

בכפר היה בית כנסת ושוחט והקפדנו על שמירת המצוות.

שנים אחדות למדתי ב"חדר" בכפר וגם בבית ספר עממי רומני ואחר כך המשכתי ללמוד לימודי

קודש בעיירה סמו כה בשם שונקוט - מארה. בחופשות עזרתי לאבי בעבודתו. העסקנו עובדים

מקומיים שאיתם קיימנו יחסים טובים ומשפחתיים. בכלל, מוסיף יוסף ואומר, " הגויים בכפר,

רומנים במוצאם, התייחסו אלינו יפה ובמיוחד כיבדו את אבי, אולי בגלל שהיה אדם בעל חוסן

גופני, חזק מאוד, והם יראו מפנ יו, כלומר כבוד מתוך יראה ופחד".

בשנת 1940 השתנה הכל, גם במישור המשפחתי וגם באופן כללי. אביו של יוסף נפטר ממחלה

והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים ולחובות גדולים, והאזור כולו, צפון טרנסילבניה, עבר

לשליטת הונגריה. ההונגרים גזרו על היהודים גזרות שונות, כמו נשיאת טל אי צהוב, וב - 1942

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online