רבקה
111 38
שושנה יקירתי,
רציתי לכתוב לך עוד בשבוע שעבר אלא שמצב הרוחות היה כזה שהחלטתי לא לכתוב ברגע החם, כדי
שהמכתב לא יצא קשה ביותר. גם עכשיו הוא בוודאי יגרום
לך לא מעט צער אלא שאני מוכרחה לכתוב לך את הדברים
כהווייתם.
מצב הוריך קשה למעלה מכל השערה. תארי לך שבשבוע שעבר
הבאנו להם לחם כי לא היה להם מה לאכול ולא היה מה
לתת לילד. יעקב עצמו הוביל להם שני כיכרות לחם וכמה
מצרכים הכרחיים.
חיכיתי בקוצר רוח לחזרתו וכשבא ושאלתי אותו:
מה היה?
הוא לא ענה לי והתפרץ בבכי שטרם ראיתי אצלו. הוא לא
ניק ישב ליד ֶ יכול היה לדבר וכשנרגע קצת סיפר לי: מ
השולחן ושתה תה קלוש עם מעט קליפות לחם יבש מלפני
כמה ימים. "זה האוכל לפני בית הספר", אמר,
"יותר לא יהיה כלום"
1939 מתוך מכתב משנת
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker