רבקה

ערב אביב נפלא. אי שם פורחים התפוזים

וריחם החזק והמשכר מגיע לכאן ממרחקים. הריח הזה תמיד מעורר בי זיכרונות רחוקים ונפלאים. אינני יודעת למה, כל שנה וכל אביב מתעוררת בי אותה ההרגשה, ועולים אותם הזיכרונות, של דבר מה שקרה מזמן. כמה טוב ויפה לחיות! כמה טוב לחיות כאשר הכל סביב מתעורר לחיים חדשים, והאביב נותן עסיס חיות בכל החי והמלבב על פני האדמה. רק דבר אחד מעיב על שמחתי הנהדרת ועל התואם הנפלא שבחיים, וזאת המחשבה על המוות. עדיף לא לחשוב על כך כפי שנוהגים כל בני האדם וכל הבריות על כדור הארץ. לשכוח, לא לחשוב, לחיות, לשמוח, לינוק עד תום את החסד שהחיים מעניקים... לא לחשוב על משמעות החיים, על ייעודם, על השלכותיהם. לחיות. כי החיים ניתנו לנו ועלינו ליהנות מהם, לאהוב אותם, לא להרע לאיש ולא להיתפס למרה שחורה. כעת ערב מאוחר. אני יושבת לי על המרפסת וכותבת. הרחוב כולו ישן. האורות כבר כבו בחלונות ופנסי הרחוב עמעמו את אורותיהם. מדי פעם עוד חולפים ברחוב זוגות אחדים, אך קולם שקט ונשמע מיותם בשממת הרחוב.

Made with FlippingBook - Online Brochure Maker