רבקה

23 22

למחצה ומאירים את הרחוב באור קלוש. פה ושם עוד שומעים קולות חרישיים, אך גם הם הולכים ומתפוגגים, והעיר שוקעת לתוך שינה כבדה, שינה של בני אדם העייפים מעמל היום ושמחים להתענג בתענוג הנגיש לכל – השינה. גםאניחייבתלשון.בעלינסעלחיפה.שאלוהיםישמורעליוושהוא יחזור בשלום. לא שקט שם היום ואני פוחדת. ישן גם התינוק. ברוך השם, כבר כתבתי מכתבים לכולם. עשיתי את המוטל עלי. אני כותבת כך כיוון שאני באמת חייבת לכתוב, לפחות לאמא, ולפעמים גם לאחים ולאחות צריך לכתוב כמה מילים. אני מרוצה שכתבתי ובינתיים יכולה לא לכתוב במשך זמן מה.

בשבתהיהשיעורנחמדמאוד,והייתימרוצהמאוד.אניהולכתלישון.

1939 באפריל 23