רבקה

בוקר אחד הוא נכנס למיטה של אבא שלו,

מחבק אותו ואומר: "אבא, אני ואתה חברים, כן?"

זה היה כל כך נחמד, אין לך מושג. אחר כך יעקב שאל:

"ואמא גם כן?"

אז הוא אומר: "לא, אמא לא חברה".

השבוע רחצתי את הרצפה וצעקתי עליו לא מעט שלא יסתובב

בזמן העבודה. לבסוף נתתי צעקה הגונה, ואז הוא הביט

עלי כמו גדול, ברצינות, ואמר: "טיפשה! כל פעם צועקת

וצועקת, וצועקת. גם אני אצעק לך!". והתחיל לצעוק סתם.

הבינותי לרוחו והפסקתי לצעוק עליו.

בכלל, הוא מבין מאוד, ועולמו הנפשי הוא עולם גדול. הוא

רגיש מאוד ופעמים מרגיש בדברים שהגדולים לא שמים לב

להם. כשהוא חש שאני מוסרת את תשומת לבי לא רק לו, הוא

נרגז ועצוב, ואני מרגישה שהוא לא רוצה לשחק אז. הוא

זורק את צעצועיו, צועק ומפריע.

כשאני מתכוננת לצאת לרחוב ומתלבשת הוא מפריע לי ככל האפשר.