רבקה

55 54

‫ 5.6.40 ‬

כבר הלילה השלישי חושך. הבתים מעוממים בהחלט והאורות ‫ היחידים המאירים את הרחובות הם אורות המכוניות הכחולים. מידי פעם מופיע מאחורי אחת הפינות אור זוחל כזה ולרגע ‬ קט מאיר קטע, חלקת רחוב קטנה קבוצת אנשים משוחחים. שקט בלתי רגיל עופף את הנפש עם רדת החשיכה. החושך יש ‫ בו כאילו משום הרגעה לנשמה. נפסקת אותה העצבנות אותו אי השקט הנפשי הקורא לך תמיד לדבר מה אחר למקום אחר לעשות דבר מה אחר. ואין את יכולה להתרכז בשום עבודה, כי נדמה לך שהעולם כל כך גדול וכ״כ הרבה שמחות יש בו העיר עליזה רועשת והאנשים בה כולם שמחים ומתענגים על החיים ואילו את אינך נהנית על כל הטוב הזה. ואולם ברדת החושך מין שקט ושלוה ברוכים יורדים לנפשך. טוב לך בפינתך. טוב לשבת על הגזוזטרא ולהסתכל. ברחוב האפל בשמים השחורים זרועים כוכבים טוב לנשום מלא החזה את אויר הערב הצונן והצח ולהרגיש את הריח הנהדר של אדמה לחה שדות רחוקים. יש בו משום עצמת החיים בריח הזה, איזה כוח בראשית המזכירך את קרבתך אל אם-האדמה נדמה כאילו עם גבור החושך מתגברים הריחות הללו, כי איני זוכרת אם הרגשתם פעם בזמנים רגילים, או אולי כאשר האורות מציצים את האור אין הנפש פנויה כדי להרגיש את ‬ הריחות הללו. ‬ בשבילו - עולם. ‬ היום היה הוא. ‫