סיפור חיים - סיפורה של רבקה הכט

המצב הכלכלי קשה ביותר. שמואל מתאר איך האם אופה כיכר לחם בתנור שבחצר , ומחלקת את הכיכר למנות קטנות שיספיקו לכל בני המשפחה לכל השבוע... וכשהמלחמה באופק , נעלמו רוב המצרכים ממדפי החנויות ונוצרו תורים ארוכים לקבלת מצרכי מזון בסיסיים והרעב היה קשה. 1942 , ערב פסח מגיע ים לביתם שני שוטרים הונגריים, ומצווים על האם לארוז מספר דברים ולצאת מהבית לצמיתות. האב מובא מהמנסרה וכל משפחת הכט, עם חמשת הילדים הקטנים יוצאת לדרך. שמואל הבכור בן שש עשרה ורבקה הקטנה בת חמש. המסע מתחיל במכות קשות שהבנים סופגים ללא סיבה, ומפנים אותם לכפר קטן בין ההרים, מצביעים לכיוון עיירה ברומניה שעליהם להגיע אליה. זה ערב ליל הסדר, המשפחה רעבה ולא מוכנה לאכול דבר חמץ או לא כשר...הפחד היה כפול , גם מהרומנים וגם מההונגרים. המשפחה צועדת ברגל בגשם חזק וברעב גדול במשך שעות. מסע האימים הזה ארך כמה ימים כשהם מטלטלים בין האיום הרומני וההונגרי. לבסוף הצליחו לחזור לטופליצה... הדירה שלהם פרוצה וריקה, ו הם נרדפים ע"י השכנים הנוצרים. בלית ברירה אריה , אחיה של רבקה, מנסה את מזלו בבודפשט, ו מהמכתבים שהוא שולח משם למשפחה, ניתן להבין שהוא מסתדר, שמואל מצטרף אליו. ההורים והבנות גורשו שוב מהעיירה טופליצה , מהונגריה לרומניה, והרומנים החזירו אותם שוב להונגריה. ובמזל, מצליחה המשפחה להתגנב לבודפ שט . באחד הימים , אריה שעבד כסַפָּר במספרה , שומע שמישהו שואל את הספר על מ אייער הכט, הוא מרים את עיניו ורואה דרך חלון המספרה את הוריו ואחיותיו, שהגיעו לבודפשט וחיפשו את הכתובת של המספרה! כשנתיים גרה המשפחה בדירה הקטנה של אריה, האב גוייס לצבא ההונגרי ועבד בעבודה קשה ביותר. ו במאי 1944 , גוייס גם שמואל לפלוגת עבודה בהנחת פסי רכבת. המשפחה עוברת לחיות בגטו בבודפשט בתנאים קשים ביותר. (מזלם של היהודים, תושבי טופליצה, היה גרוע יותר – הם הושמדו מייד עם הגעתם לאושוויץ), במאי 1945 משוחרר שמואל ממחנה העבודה וחוזר למשפחתו , תוך שהוא ב ורח ועולה על רכבת ומגיע רק אחרי כמה ימים לבודפשט וממשיך לטופליצה לשם חזרה המשפחה.

3