סוניה הרטמן - תחנות חיי

בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית נחתם באוגוסט הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ–מוֹלוֹטוֹב , ערב מלחמת העולם השנייה. נציגי שתי המדינות היו שר החוץ הגרמני 1939 ריבנטרופ, ושר החוץ הסובייטי מולוטוב. בחלק הראשון של ההסכם התחייבה גרמניה למכור ציוד, מכונות ומוצרים לברית המועצות, תמורת אספקת מצרכי מזון וחומרי גלם. החלק השני היה הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של עשר שנים. בנוסף כלל ההסכם נספח סודי על חלוקת תחומי ההשפעה של שתי המדינות במזרח אירופה: חלוקת שטחי פולין בין שתי המדינות, בעוד פינלנד, לטביה, חלקים מליטא, אסטוניה ואזור בסרביה השייך לרומניה יכללו בתחום ההשפעה של ברית , שבוע ימים בלבד לאחר החתימה על ההסכם, 1939 בספטמבר 1 המועצות. ב- בספטמבר ברית המועצות הצטרפה. עד 17 גרמניה החלה במתקפה על פולין, וב- באוקטובר פולין נכבשה כולה על ידי שתיהן. ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית 6 פחות משנתיים לאחר חתימתו, עם פתיחת מבצע ברברוסה - הפלישה הגרמנית (ויקיפדיה) .1941 ביוני 22 לברית המועצות ב החיילים הגרמנים שנכנסו לפלניצה, בשלב הראשון לא עשו דבר נגד היהודים. המבוגריםשבין התושבים, כמו סבא וסבתאשלי, עדיין זכרו את הגרמנים במלחמת העולם הראשונה כעם תרבותי והגון. לכן חשבו שעדיף להישאר עם הגרמנים יותר מאשר עם הרוסים, אותם זכרו כעם לא כל-כך תרבותי, בלשון המעטה. כנראה שזו גם הסיבה לכך שהיהודים, לפחות אצלנו, לא גילו התנגדות לכוחות הכיבוש הגרמנים, עדיין לא מודעים למה שיעוללו לנו בעתיד. בתקופה זו כבר הורגש בפלניצה מחסור במזון, והתושבים עמדו בתור ללחם וכדומה. אמא שלחה אותי פעם למאפייה, לעמוד בתור כדי לקנות לחם. באותו תור עמדו גם פולנים, שהתחילו להציק לכל מי שהמראה שלו לא פולני, לזרוק אותו מהתור ולהפגין לעיני כל את האנטישמיות שלהם. כאשר ראה זאת חייל גרמני שהוצב במקום כדי לשמור על הסדר, הוא הורה להסתדר בשני טורים נפרדים - פולנים ויהודים לחוד. הפולנים נראו מאושרים לשמוע זאת בהיותם בטוחים שבמצוותו הם יקדימו את היהודים, אבל לאחר

23