סוניה הרטמן - תחנות חיי
בערב הראשון הוציאו את הילדים מהמקלטים לישון בבתים. מכיוון הרפת הגיעו לאוזנינו צרחות נוראיות של פרות רבות שנפצעו בהפגזה. ההפגזות נמשכו יומיים שלושה כל שעות היום. בשעות הלילה, כאשר נדלק אור או הוצתה סיגריה, מיד נורו לעברנו פגזים. כעבור יום או יומיים הסורים כבשו את משטרת צמח. שני הקיבוצים, מסדה ושער הגולן, ששכנו ממזרח לכביש שבין צמח לאשדות יעקב נותרו מנותקים ומבודדים. התחילו התייעצויות בקשר עם המפקדה בטבריה בשאלה אם לעזוב את המקום. בהודעת המפקדה נאמר: אתם תחליטו במקום לפי המצב. התחילו להוציא מהקיבוץ בלילות הראשונים את הבלתי לוחמים, חברת נוער, נשים וילדים אל קיבוץ אפיקים. מבחינה טופוגרפית, לכיוון מזרח היתה גדר, ולפניה מספר עמדות ובהן לוחמים, כולל מפקד המקום. אותנו, שרק הגענו, חילקו בין העמדות. מיד מעבר לגדר מזרחה השתרע הכרם, עד לנהר הירמוך. הנהר היה הגבול עם ירדן ומעבר לו שכנו כפרים ירדנים. במשך יומיים שלושה ראשונים שמענו רעשים בתוך הכרם, ושיערנו שחיילים סוריים או כפריים ירדניים מתקדמים בתוך הכרם לכיוון הגדר של שער הגולן. המגינים היחידים היו אנשי הקיבוץ וחברי הגרעין. שלושה ארבעה ימים ניצבנו , 17 בעמדות עד שהוחלט לעזוב, כפי שסיפרו לי אחר כך; בסך הכול הייתי בת חברת גרעין חדש, ברור שלא התייעצו איתי. מעל כל הפעילות ריחפה השאלה אם עוזבים, כן או לא ומתי? הקשר הטלפוני עם קיבוץ מסדה, ממערב לנו, נותק בעקבות ההפגזה. שלחו אותי ואת מישקה מהקבוצה שלי למסדה עם מכתב למפקד המקום, ובו השאלה מה הם מחליטים? הבאנו את תשובתם בכתב, כאשר סביבנו נוחתים פגזים כל הזמן. איני יודעת מה בדיוק החליטו במסדה והודיעו, אבל כעבור שלושה ארבעה ימים הוחלט לעזוב את שער הגולן. במשך הלילה האחרון עדיין פינו בלתי לוחמים. הגרעין שלנו יצא מהקיבוץ יחד עם אחרוני המגינים מבין חברי הקיבוץ. כאשר הודיעו לעלות מהר על המשאיות הייתי
89
Made with FlippingBook Annual report maker