מסע החיים של לייבה
הקמת הגרעין מאחורי הקלעים הייתה חשיבה מתמדת והתפתחו אין-ספור יוזמות שקרמו עור וגידים, כל אלה ועוד היו מעשה ידיי להתפאר, ידיי היו בכול, הייתי זה שהניע את החברים לפעול. הם ואני ידענו היטב שבלעדיי כל זה לא היה קורה. עמדתי בחזית עשייה עוצמתית ויוצאת דופן. לא אחת נלחמתי בחסרי אמונה, בבעיות בירוקרטיות ובפערים שנתגלעו בין דיבורים למעשים. דאגתי למימוש החזון על היבטיו הנרחבים, דאגתי לגשר בין תפישות עולם של מגורשי התנועות שנבעו מעמדות יסוד שונות. טיפלתי בבעיות שצצו לפרקים ועסקתי בפתרונן, כל עתותיי ומרצי הוקדשו לכך ולעוד כהנה וכהנה עניינים שקצרה היריעה מלפרט. במשך הזמן קרה שאחדים ממנהיגי התנועה עזבו. הם עזבו והסיבות לכך תהנה אשר תהנה, לא מנעו ממני להמשיך בפעילות, כי בכל מצב מצאתי מתנדבים חדשים לעבודה משותפת. מעולם לא התפארתי ברבים במעשיי. בצניעותי הרבה לא הקפתי את עצמי בעדת מעריצים ולא עמדתי בחזית האירועים. הייתי ביישן ונחבא אל הכלים, לא נאמתי על במות ולא אמרתי, "אני זה ש... אני עשיתי את זה..." לא אמרתי זאת אז ולא בהמשך העשייה הציבורית שלי בארץ, שכולה הייתה על טהרת ההתנדבות. צניעות איננה חולשה. צניעות היא כוח. ראו מה הצלחתי להניע בכוחן של הצניעות וההתמדה. אני נושא בלבי תחושת סיפוק עצומה וגאווה, ואני מסתפק בכך. ואולם, לעתים בהביטי לאחור אני שואל את עצמי, האם באמת ראוי היה לי להיות צנוע כל כך, לא פעם אני חושב, שאולי הייתי צריך להיות מוחצן במקצת, שאולי טעיתי בהיותי רק מאחורי הקלעים? בה הכרזנו על הקמת הגרעין 1955 בה התחלנו את פעילות נוער מפא"י ועד שנת 1952 החל משנת בעיר רוסריו העיר ‒ הראשון שעתיד לצאת לישראל, הצלחנו להקים סניפים נוספים של התנועה השנייה בגודלה בארגנטינה, בעיר מנדוסה שלמרגלות הרי האנדים, מוקדים קטנים בעיר לה פְּלָטָה וכן כנס גדול של נוער יהודי. הסיבה העיקרית 1955 בעיר מונטווידאו שבאורוגוואי. בעיר זו נערך בשנת שהובילה לקיומו של הכנס הייתה הסלמה באנטישמיות במדינות דרום אמריקה. כל הגורמים שהיו אחראים על הדברים שנאמרו בכנס, דיברו בעיקר על הבעיות שהעסיקו את יהדות אמריקה הלטינית. הבעיות והאנטישמיות בראשן, לא היו בבחינת בעיות חדשות. הרגשנו שמנהלי הכנס "טוחנים מים" ואינם ערוכים לתת מענה הולם לבעיות. אנו ראינו את הפתרון קידום העלייה לארץ. לפיכך החלטנו לצאת בהודעה נחרצת; שבתוך פחות משנה עומד ‒ בדרך אחת לצאת גרעין ראשון של תנועת נוער מפא"י למדינת ישראל. ההודעה הכתה גלים והרוחות סערו. אני מרשה לעצמי לציין את העובדה הבאה; החבר שעלה לבמה והודיע שהגיע הזמן להגשים את עבודתנו הקדושה, עדיין נמצא בארגנטינה. מהרגע שבו נמסרה ההודעה ואילך, הייתי במערבולת של לוחות זמנים וארגון. היה זה אתגר עצום להכין בתקופה קצרה קבוצת חברים שתעלה לארץ באופן מאורגן במסגרת הגרעין הראשון. הפעילות שלי למען העניין כללה נסיעות רבות מחוץ לבירה, היה עליי לפגוש מועמדים ולבדוק את התאמתם לפרויקט. היה לי חשוב להגיע לכל מי שהביע עניין בעלייה לארץ, נסעתי למקומות רבים ופגשתי
36
Made with FlippingBook Learn more on our blog