מסע החיים של לייבה

תעודת פטור/ שחרור משירות בטחון

חסרו ילדים, הסידור הזה התאים לנו ולעוד משפחות בשדרות. לעת בוקר נאספו הזאטוטות במיניבוס ובשעות אחר הצהריים נאספו על ידי. הייתי נוסע בטרקטור הירוק מהמכבסה דרך שני המושבים שלצד הנהג. כך נסענו עד שערי ‒ השדות ומעמיס את הבנות על ה"כנפיים" המכבסה ומשם היינו צועדים צוהלים הביתה. בדיעבד, אני חושב שהיה במעשיי משום חוסר אחריות (בלשון המעטה) ותודה לאל שהמסעות האלה הסתיימו בשלום. לא אכחיש, ההנאה שלי מהמסע הזה הייתה עצומה אולי אפילו יותר משל הילדות. זו הייתה דרכי לחלוק זמן וחוויות עם בנותיי, מאחר שהעבודה במכבסה חיכתה לי גם בשעות הערב ונהגתי לחזור הביתה מאוחר. רק בסופי שבוע ובחופשות הזדמן לי לבלות בצוותא עם כל בני משפחתי ועם חברים. נהגנו לצאת לטיולים בכל רחבי הארץ כחלק מחבורה מגובשת ושמחה ממוצא ". עם 1200 ", "סיטרואן דה-שבו" ו"פרינץ 500 דרום-אמריקאי. היו לנו מכוניות קטנות כמו "פיאט מכוניות אלו חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה. הטיולים כללו קמפינג עם אוהלים ולינה בשטח, היו טיולים קצרים יותר בני יום, והיו פיקניקים מרובי משתתפים בהם אכלנו לשובע אסדו משובח. טיילנו, שתינו ושוחחנו בעוד הילדים משתובבים סביבנו. נולד בננו יניב. 1965 בחודש מאי חלפו ארבע-עשרה שנים מיום הקמת המכבסה ובמשך כל השנים הללו ניהלתי אותה במקצועיות ובאהבה. השקעתי שעות רבות במחשבה על פיתוחה ויישמתי עקרונות של התייעלות שהפכו לשם דבר. כבר הייתי אב לשלושה ילדים והרהרתי לא אחת בעתידם. רציתי להיות מסוגל להעניק להם תשתית כלכלית שתקל עליהם את החיים בעודם ילדים ובוודאי בבגרותם בהמשך. לא יכולתי להימנע מהמחשבה שהמשכורת שלי כמנהל המכבסה אינה הולמת את מידת ההשקעה שהשקעתי במקום. כך אפוא גמלה בלבי ההחלטה לנסות את מזלי ולצאת לדרך עצמאית. אף פעם לא נתתי לאפס קצהו של תסכול להשתלט על רגשותיי, אמרתי לעצמי שתרמתי לעבודה כמיטב יכולותיי והעבודה תרמה לי בדרכה; אם בניסיון שרכשתי, בידע טכני, בהתנהלות עם העובדים וההנהלה ובקשרים שיצרתי. כל זה, אמרתי לעצמי, מהווה תרומה רבת ערך.

54