מסע החיים של לייבה

המעבר לאשקלון , כבר עבדתי כעצמאי. 1973 בסמוך להולדתו של יניב, החלטנו לעזוב את שדרות ולעבור לאשקלון. בשנת נסעתי ברחבי הארץ והענקתי שירותים טכניים ללקוחות רבים, היכולת המקצועית שהפגנתי הניבה פירות וגם המכבסה שניהלתי עד לא מכבר, הפכה ללקוח שלי. בשלב מסוים קיבלתי הצעה מהתק"ם. שקלתי את ההצעה בכובד ראש. זו הייתה הצעה מחמיאה ביותר, אני סבור שסיכויי הרווח בצדה היו יכולים להיות נאים. ואולם, בכדי לעמוד בהתחייבות מול התק"ם, הייתי צריך לפתוח חברה בע"מ, לשכור עובדים וכמובן לרכוש רכבים וציוד. ‒ לבצע שינוי ארגוני לאחר לבטים רבים החלטנו סוניה ואני לוותר על ההרפתקה. רבים אמרו שאני "משוגע", ותמהו, "איך ויתרת על הזדמנות פז כזאת?" במבט לאחור, איני מצטער על כך, ההחלטה התאימה לנו באותם ימים והייתה נכונה למי שאני. לאחר שש שנות "עצמאות" חזרתי לנהל את 1979 כך או אחרת המשכתי בעבודתי כעצמאי עוד זמן מה ובשנת המכבסה בשער הנגב. באותו זמן עמדה המכבסה לפני מהלך מאתגר של התחדשות וצמיחה. הבחירה לשוב לעבוד כשכיר נבעה מרצוני לחיות ביציבות כלכלית תוך כדי התפתחות מקצועית והמכבסה הייתה הדבר הנכון במקום ובזמן הראויים. ההנהלה שמחה להעסיק אותי ועל אף החידושים המתוכננים, עדיין הכרתי היטב את העבודה והיה בכך סוג של אזור נוחות. יצאתי לפנסיה מוקדמת ופרשתי מניהול המכבסה, אם כי במשך כשנתיים 63 , עם הגיעי לגיל 1991 בשנת ליוויתי את המחליף שלי בהדרכה צמודה. השתחררתי מענייני העבודה בלב שלם ומעתה הייתי פנוי וחופשי לעסוק בהתנדבות לשמה ולתרום את מרצי ויכולותיי למטרות חברתיות. עבודת ההתנדבות בארגון התאחדות עולי אמריקה הלטינית הייתה הדבר המתבקש. ולאורך יותר מעשרים וחמש שנים בתפקידים שונים וגם במרכז הארגון. כך 1994 בארגון זה פעלתי משנת הפכתי להיות גם פעיל פוליטי במפלגת העבודה, שמהבחינה האידאולוגית פעלתי למענה עוד מימיי בבואנוס , שמטרתו הפצת תרבות דרום-אמריקה בארץ והפצת CICLA הייתי בין מקימי ארגון 1996 איירס. בשנת תרבות ישראל בדרום-אמריקה. הפעילות בארגון נעשתה בהתנדבות וגרמה לי סיפוק רב.

56