מסע החיים של לייבה
בית הוריי 7- והתישבו בעיירה מוֹנִיגוֹטֶס, בה נולדתי ב 1922- למיטב זכרוני, הִגרוּ הוריי מבלרוס לארגנטינה ב . נולדתי בבית בעזרת מיילדת כפי שהיה מקובל בימים ההם. 1928 באוגוסט עם הוריי הגיע לארגנטינה חיים, אחיו הצעיר של אבי. גם הוא השתקע במוֹנִיגוֹטֶס והקים את משפחתו עם בחירת לבו חיה-שרה, נולדו להם שלושה ילדים: שְׁמֵרֵה, לֵיבֵּלֶ'ה ואִיסֵר. הרבה שנים לאחר מכן עברו הורי לגור בעיר הבירה. הגיעו לארגנטינה גם סבי אברהם וסבתי שרה-אסתר (הורֵי אבי), כמה חודשים לאחר מכן הגיע 1925- ב האח משה וכולם הצטרפו להוריי במוֹנִיגוֹטֶס. הדוד משה עזב לאחר זמן קצר לבואנוס איירס ונשא לאשה את מלכה, בת לאחת המשפחות שהתגוררו במרחב החקלאי של הברון הירש במוֹנִיגוֹטֶס. נולדו להם שלושה ילדים: פָנִי, פנחס (פִּינְיֵה) ולוּלִי. סבי אברהם, שכבר היה מעל גיל חמישים באותם ימים, נחשב לזקן, על כן לא זכור לי שהייתה לו תעסוקה, פרט לגינון החצר בעזרתי. החצר הייתה גדולה (דונם לפחות), בצִדה האחד של החצר גידלנו ירקות ובצד האחר פרחים למיניהם. מול הכניסה לבית נטענו עצי תאנה וסביב הבית כולו עצי אזדרכת. בהיותי בן אחת-עשרה, נפטרה סבתי שרה-אסתר. לאחר תקופה קצרה נישא סבי בשנית לגברת זלצר, אחותה של שכננו שלמה בלכר, והם עברו להתגורר במוזסוויל. בשנה בה למדתי במוזסוויל, הייתי מבקר מדי יום אצל סבי על-מנת להקריא לו סיפור בהמשכים שהתפרסם מדי יום בעיתון "יידישא צייטונג". אבי שלמה חיניץ גדל והתחנך בישיבה באזור מינסק שבבלרוסיה. כשבגר, הוכשר והוסמך להיות שוחט. בעת שירותו בצבא הרוסי נתפס וישב שנתיים בשבי בגרמניה. לא אחת אני תמה כיצד הצליח לשרוד
סבא אברהם וסבתא שרה-אסתר
7
Made with FlippingBook Learn more on our blog