צבי פלדמן - איש הנגב

הבא שכל יישוב שואף אליו — להיות מסוגל לצפות מה יהיה בהמשך, מבלי שייעצר בדרך בנסיבות בסיסיות כאלה. מטרתו של בנק 'עין חי' היתה לתת אשראי למושבים: לאפשר למושבים להשתמש בסכומי כסף גדולים הנדרשים לקניית מכונות חקלאיות חדשות ולהכנסת גידולים חדשים ללא דאגה. ריכוז הקניות והביטוח ההדדי הקל מאוד על התושבים, ונתן להם הזדמנות להתפתח בצורה רגועה יותר." בנק 'עין חי' שכן בתחילת דרכו בתוך האולם של ארגון הקניות, ולאחר מכן עבר לרחוב העצמאות בבאר שבע, בלב העיר העתיקה, והעסיק צוות של עשרה אנשים. המיקום בעיר העתיקה בין הסוחרים, היידיש הטובה של צבי והגישה שלו לאנשים אפשרו לו לקשור קשרים חבריים עם הסוחרים, שנעזרו בשירותי הבנק והרחיבו את פעולתו. בזכות קשרים אלה הרחיב צבי את פעילות הבנק והשקיע בגיוס כספים לפיקדונות. "בתקופה בה עבדתי זאב זריזי, שהיה סגן ראש עיריית באר שבע, סיפר: בהנהלת עיריית באר שבע מצאתי לי 'שגעון': שיקום פושעים. היו פושעים משוחררים, שסיימו את עונש המאסר שלהם וגרו בעיר. הם לא עבדו גם מפני שהיה להם קשה להתמיד בעבודה, אך בעיקר מכיוון שבאר שבע היתה עיר קטנה באותם ימים וכולם הכירו אותם — אף אחד לא רצה להעסיק אותם. החלטתי לנסות למצוא להם עבודה וכך לנסות להחזיר אותם למוטב. קבלן שעסק בעבודות ביוב הסכים לבסוף לקבלם לעבודה אצלו. אולם אז התעוררה בעיה אחרת: איך נבטיח שאם לא תסתדר העבודה, וניסיון השיקום שלנו לא יצליח, יקבל הקבלן את הכסף שהפסיד? הקבלן דרש ערבות בנקאית. מאיפה אשיג ערבות כזו? שאלתי את עצמי. מקופת המדינה אי אפשר להוציא כספים כאלה. הפושעים הואשמו בפשעים כבדים, ומדוע שיסכים בנקאי בעל ראש בריא להכניס את עצמו להתחייבות כזו? ידעתי שעלי ללכת אל צבי. הלכתי אליו לבנק וסיפרתי לו על התוכנית והבקשה שלי. זה היה מבחן קשה — האם הרעיון והאמונה בחשיבות פרויקט כזה ינצחו את החשיבה הכלכלית ההגיונית? ישבנו אצלו במשרד ושקלנו את האפשרויות לכאן ולכאן, התייחסנו בהומור ובצחוק לדברים שעלולים לקרות... בסוף הסכים צבי, ונתן ערבות מטעם הבנק. הפרויקט יצא לדרך בזכות הסכמה זו, והיה מוצלח מאוד בשעתו." (ראיון )24.3.2010 , עם כנרת וולף

111