צבי פלדמן - איש הנגב

לבקר בבית הכנסת, מסורת שהיתה בידי עוד מבית אבא. צקי לא הסכים לדרכי זו, ואמר לי זאת בדרכו השקטה והסבלנית: 'איזה טעם יש להליכה לבית הכנסת יום אחד בשנה?' שאל. 'הרי כל ימות השנה אתה לא עושה זאת, ואינך שומר מצוות. אבל,' הוסיף בנשימה אחת, 'אם אתה רוצה שנלך — נלך. בוא, אבי' פנה לאחיו, 'בוא לא נעשה מזה עניין, ונלך'. למרות שלא הזדהה, ידע כי ביקור יחיד זה בבית הכנסת גורם לי סיפוק. הוא התעקש על דעתו וגם לא הסתיר אותה, ועם זאת שמח להקדיש מזמנו עבורי. (עד היום, מציינים ילדיו ונכדיו של צבי, ברור לכל כי ביום כיפור נוסעים כולם לעומר והולכים לבית הכנסת, בלי קשר למצב רוח או חשק. גם אחרי שנפטר הם הולכים בלעדיו — הולכים לבית הכנסת כי זו היתה המסורת שלו, וברור להם כי כך יש לנהוג). כך גם בראש השנה האחרון לחייו. צקי בא לחופשה, ותכנן לצאת עם חבריו לטיול במדבר יהודה. לא התנגדתי לנסיעה — הרי ידעתי כמה קשה השגרה בקו, וידעתי שטיול בחיק הטבע שהורגל אליו עוד מינקותו יכול לאוורר ולחדש את כוחותיו. אך העדפתי כי יבלה את החג בבית, בחיק המשפחה, והוא נענה לבקשתי." ראש השנה ההוא היה הפעם האחרונה שבילה עם המשפחה בבית. בסוף החג חזר אל היחידה, אל מלחמת יום הכיפורים. "אזרחי ישראל! היום, סמוך לשעה שתיים אחרי הצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה נגד ישראל. הם ערכו סדרה של התקפות מן האוויר, בשריונים ובארטילריה. צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאויב נגרמו אבידות רציניות." ;1973 באוקטובר 6־ כך נאמה גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, ב לאחר חודשים רבים של שאננות בקרב גורמי מודיעין וביטחון, שהבטיחו כי אין סיכוי שתפרוץ מלחמה. מנהיגי המדינה וראשי הצבא היו זחוחים בעקבות הניצחון המוחץ במלחמת ששת הימים ולא האמינו שדבר כזה יתכן. הם התעלמו מהסימנים הרבים להתארגנות מעבר לגבול. המלחמה פרצה בחזית המצרית ובחזית הסורית במקביל.

118