צבי פלדמן - איש הנגב

מגוונת תוך דיון, קריאה, הקשבה לשירים ויצירה. יעל, נכדתו של צבי, פיתחה את התוכנית בהיותה סטודנטית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. יעל, שהדריכה את התלמידים בבית יד לבנים, מספרת על העיניים הנוצצות של צבי כשהיה רואה את הילדים מגיעים. ממבט עיניו ניכר היה כי לשם כך בנה את הבית, כי כך הוא רוצה לזכור ולשמר את זכרו של צקי. הנכדים מספרים מה היה בשבילו בית יד לבנים, כיצד הכירו בית זה מצבי: "יד לבנים היה קודש. הסיבה בגללה נשאר בחיים אחרי מותו של צקי. סבא היה טרוד וטרח על העבודה שם, מספר לנו תמיד מה קורה עכשיו ומה יעשו בעתיד. על כל פרויקט שהתחיל, על כל אדם שנכנס והשתתף בפעילות של הבית היה שמח ומאושר כאילו בנה אותו מחדש. זה היה כמו עוד ילד או נכד של סבא, שהשקיע בו את כל מרצו, ואנחנו — שלא זכינו להכיר את צקי עצמו — הרגשנו שדרך הבית הזה אנחנו מתוודעים לדמותו, שסבא ממשיך ומנציח בעבודה שם." כשמיכל שירתה בצבא, התעקשה ללכת עם הסגל שלה לשם: "רציתי שיבואו איתי לבית יד לבנים, כי זה מקום של סבא. הרגשתי שהבית הזה הוא חלק ממני, של הבית והמשפחה, וחשוב לי שיבקרו בו ויכירו אותו." בבית יד לבנים נערכים אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל: ערבים של שירי זיכרון, שיחות והרצאות לזכר הנופלים; הציבור בא ומתייחד עם הנופלים בני עירו. תרבות בצד פעולות ההנצחה, בית יד לבנים הינו מרכז תרבות ובילוי. בשתי הקומות העליונות הוקמו אולמות מרווחים שבהם מתקיימת פעילות תרבותית, תערוכות מתחלפות, הצגות תיאטרון, קונצרטים, ערבי שירה, הרצאות ומפגשים עם אמנים. מדי שנה, לקראת שבוע הספר, מוזמנים סופרים אל הבית. הסופרים נפגשים עם מבוגרים וילדים, מדברים איתם על ספריהם, על קריאה ועל כתיבה. מוצגות עבודות של אמנים מהאזור ומשאר חלקי הארץ. עמותות שונות עורכות ערבים על פעילותן, מתקיימים מפגשים בנושא קידום שכונות בעיר ואירועים בהם מחולקים

152