צבי פלדמן - איש הנגב
צבי הקפיד מאוד על עבודה מקצועית: בכל פעם שהוצעה הצעה, הוא דרש ממי שהציע אותה שיגיש באופן מסודר את הפרטים והתוכניות. את התוכניות בחן בקפידה, עד כמה הן מתאימות וניתן להפעיל אותן באמת. עם המקצועיות, צבי תמיד שמר על יחסים חמים בין העובדים. כל דבר נעשה ברוגע ובהתחשבות, ובית יד לבנים תמיד היה מקום שהיה לנו טוב לקום בבוקר ולעבוד בו. את המסירות למקום למדנו כולנו בדוגמה אישית מצבי: גם כאשר כבר לא יכול היה לנהוג, היה מקפיד להגיע בוקר־בוקר לעבודה. עד היום האחרון שניהל את המקום, טרח ועבד, במוסר עבודה שקשה למצוא כמותו — גם במקומות בהם מרוויחים כסף רב עבור העבודה. אי אפשר היה לדעת כי צבי עושה הכל בהתנדבות." חש צבי שאינו במלוא כוחו והרגיש שאינו מנהל את 2004 בשנת העניינים כפי שחשב שראוי להם להתנהל. המודעות העצמית שלו ומחויבותו למוסד גרמו לו לוותר על העבודה היקרה לליבו. עמיתיו לחצו עליו להישאר אך הוא היה נחוש בדעתו. צבי החליט לעזוב את תפקידו. בבית יד לבנים הוחלט לציין את עזיבתו של מי שייסד וניהל את המקום בערב הצדעה לכבודו. את הערב ליוותה מצגת שתיארה את קורות חייו הגדושים ומלאי העשייה, שהקריאו והציגו נכדיו — יעל ואיל. הוקרנו תמונות משפחתיות וכאלה מהתחומים השונים שעסק בהם. המצגת לוותה בשירים עבריים שאהב כל כך. אנשים רבים שהכיר במהלך השנים, שנקשרו למשפחת פלדמן בקשר עז, באו לערב ההצדעה. להוקיר, להביע הערכה ולהצדיע למי שבמשך שנים ארוכות הצעיד קדימה את האזור בתחומים רבים. שרה גולן ז"ל, חברה טובה של רחל ושל המשפחה, כתבה בשם החברים לאחר הערב:
154
Made with FlippingBook Publishing Software