צבי פלדמן - איש הנגב
איטקה סיפרה על חלקן של הבנות בפעולה: "יצאנו עם המ"כים כאילו לטיול, לשם הטעיה כמובן. הגענו לצומת כביש פוריה ליד כנרת ושם קיבלנו פקודה להתחיל לעבוד מהר ולחסום את הכביש. חסמנו עם כל מה שמצאנו על הדרך: אבנים, קרשים... היינו רק בנות ומ"כים. באפיקים לא ידעו שום דבר. לסידור העבודה הודענו שלא לסדר אותנו למחרת היום לעבודה. הם כעסו מאוד, מפני שזה לא היה בתקופת האימונים אלא בתקופת העבודה שלנו... בדרכנו חזרה למשק חצינו את הירדן ברגל ונרטבנו כהוגן. רצנו ישר למכבסה כדי להחליף בגדים. כשהתעוררנו בבוקר, שמענו ברדיו על הפעולה." "פעולה זו סימלה מפנה באופי פעולת הפלמ"ח נגד הבריטים. עד אז הפעילות היתה קשורה באופן ישיר למאבק למען ההעפלה, ועתה היתה הפעולה מקיפה ופוגענית יותר. עבורי, בתור חבר עליית הנוער שהתגייס לפלמ"ח, ההשתתפות בפעולות שהראו את כוחו החזק של הפלמ"ח, כחלק מהיישוב, נראתה לי חשובה ביותר. אני ידעתי טעמה של גלות, של רדיפות, טלטלות וייסורים ושאפתי בכל מאודי להשתתף בעוד ועוד פעולות שיביאו בסופו של דבר ליצירתו של בית לאומי במדינה משלנו." התיישבות? "אך לא לכל חברי היה הדבר כה פשוט. בתום תקופת ההכשרה בפלמ"ח עמד בפנינו השלב הבא בהגשמת יעודנו בתור פלמ"חניקים — הקמת יישוב משלנו. דבר שייעדו אותנו אליו מלכתחילה, אך כשהגיעה השעה לממשו החלו להתעורר ספקות. חלק מאיתנו חשו כי שילמו את חובם לעם היהודי וליישוב המתחדש באובדן משפחותיהם, בעלייה, בהתיישבות בקיבוץ אפיקים ובהכשרה בפלמ"ח. הם חשו כי מיצו את תרומתם ועתה עליהם לדאוג לעצמם. הם רצו למצוא לעצמם פינה שקטה, להקים משפחה ולשקם את חייהם. אך היו אחרים ובהם אני, שראו את הדברים אחרת. חשנו בכל מאודנו כי העובדה שאנחנו ניצלנו מאותו עולם שחרב אינה פוטרת אותנו מלהמשיך ולקיים, להוסיף ולהחיות. להיפך. ההרגשה היתה שדווקא משום שבאנו
53
Made with FlippingBook Publishing Software