צבי פלדמן - איש הנגב

החתונה שלנו "בבוא העת החלטנו גם סלה ואני להיכנס בברית הנישואים. כמו שאר חברי הקיבוץ, נסענו אל הרב פרנקל בתל אביב שישיאנו. כשנסענו אליו, החל לראיין אותנו על חיינו ומשפחתנו לפני הטקס עצמו. לא ידענו כי יש צורך בעדים שמכירים אותנו עוד קודם, לשם החתונה, אך הרב פרנקל חשש מכך ותהה מי יוכל לשמש כעד. הוא שאל את סלה לשם העיירה ממנה באה בפולין והיא התחמקה בטענה שזו עיירה קטנה ואין סיבה שיכירה. בסוף לחץ עליה הרב, והתברר כי זו העיירה ממנה הוא עצמו בא והוא מכיר את אביה וסבה! אחד מבניו ליווה אותנו לרבנות. הטקס עצמו נערך בתל אביב בבית כנסת, ואילו את המסיבה ערכנו בחצרים ביום שישי בערב עם החברים, והשמחה היתה גדולה." נכתב: "ברכות הקבוצה לסלה וצבי 1947 , תמוז תש"ז, יולי 1 ' בעלון מס לנישואיהם." אמא מגיעה ) נכתב: "ברוכה הבאה, האם 23.11.1947( ' של 'בבית 7 בגיליון הראשונה, אמו של צבי הגיעה הביתה." "בנובמבר של אותה שנה הגיעה למשפחתנו בשורה משמחת שפתחה פרק חדש בחיי הקיבוץ כולו. עם סיום מלחמת העולם הצליחה אמי, ממנה נפרדתי עוד באוזבקיסטן, לעלות ארצה. זו היתה שמחה גדולה אצלנו, עם צער קל על שלא צפינו את בואה ולא חיכינו לה לחתונתנו. השמחה נגעה לכולנו: היא היתה האם הראשונה שהגיעה מאמהות חברי הקיבוץ, שהיו בו הרבה מ'ילדי טהרן'. היתה התרגשות גדולה לקראת זה, כי לא היינו עוד היתומים האומללים כבהגיענו, אלא אנשים בוגרים שהשתקמו והתאקלמו, הקימו לעצמם בתים ויישובים. כולם רצו להביא את הוריהם אליהם, לאחד את המשפחה משם עם המשפחה החדשה. אמי באה לגור עמנו, בחדר בקיבוץ חצרים. אישה מלאת חיים שהיה טוב ונעים לגור איתה. היא היתה שומרת מסורת בעוד הקיבוץ חילוני בהלכותיו ומנהגיו, אך הותקנה לה פינה עם כלי בישול ואכילה וכך יכולה היתה

69