צבי פלדמן - איש הנגב
המשק המושבי היה שונה לחלוטין מן המשק הקיבוצי. כאן היינו צריכים לדאוג מ־א' ועד ת' לכל דבר ועניין. החל מארגון בצרכנייה וכלה בטיפול בילדים והדאגה לכך שילכו לבית הספר. התקופה הראשונה היתה קשה לשני הצדדים. הבעיות הארגוניות, המשקיות והכלכליות היו אלה שהיינו אמורים להתעסק איתם, אך הן היו מעורבות גם בבעיות החברתיות. בשל המגע הקרוב עם המתיישבים והרצון לפתור את הדברים, התחלנו לטפל גם בהן. המתיישבים התהלכו כאנשים שבאו מעולם אחר, שאינם יודעים מה רוצים מהם וכיצד עליהם לנהוג. הרבה מהם היו חשדניים ואף תוקפניים: תחושת האכזבה הגדולה מהארץ שכה ייחלו אליה ולחיים החדשים שיוכלו להקים בה, מכך שהבעיות הגדולות שאפיינו את הגולה לא נגמרו בה, גרמה להם למפח נפש. רבים מהם איבדו כל אמון במוסדות המדינה, חשו נבגדים וחשדו בכל מי שפעל לצדם. אנחנו, שבאנו בכדי לטפל ולעזור, שהיינו רגילים לפעילות עם הקיבוצים בהם הקשיים נבעו מהעבודה עצמה ולא מהמימד האנושי, נדרשנו לעבוד באופן שונה — לדבר, להרגיש, לחוש את הרצון האמיתי, להעבירו לגורמים היושבים במשרדים ומחליטים החלטות, ועם זאת גם לדרוש מן המתיישבים, להציב להם גבולות ומטרות. הכל היה ראשוני באותה תקופה: פרדה שקיבל מתיישב בשותפות עם עוד אדם, דאגה לשיווק התוצרת — כל דבר כזה הצריך הרבה מאמצים והתעסקות, ליווי ותמיכה יד ביד והמון כוחות וסבלנות מאיתנו. היו גם מקרים בקנה מידה גדול יותר בהם היינו צריכים לטפל: אופן הפעולה של 'תנובה' באותה תקופה היה בהובלת היבול מן המושבים למרכז הארץ ושיווקו משם. לעתים התשלום לא נמסר לתושבים מסיבות שונות וגם לזה נאלצנו לדאוג. אם העלייה לחצרים נראתה לי כדבר חדש, כי היה מוטל עלי לדאוג ולטפל ולחוש אחריות כלפי המשק והחברים, כאן היה עלי לדאוג לקהילה גדולה ומפוזרת, מאוכלסת בעולים שבאו עם קשיים לא מעטים."
88
Made with FlippingBook Publishing Software