יעקב שמאי
Animated publication
יעקב שמאי י"ד אייר ת"ש - ב' תשרי תשע"ז 4.10.2016 - 22.5.1940
1
2 0
המשפחה השנים הראשונות צבא תחילת הדרך מרים ויעקב - החתונה זוג צעיר משפחה צעירה
הבית בגבעת עדה שמחות משפחתיות מסביב לעולם המשפחה המורחבת וחברים
3
השנים הראשונות
4 0
5
צבא
6 0
7
8 0
9
תחילת הדרך
10
11
12
13
14
15
29.9.1965
מרים ויעקב - החתונה
16
17
18
19
20
21
22 0
23
זוג צעיר
24
25
26
27
28
29
משפחה צעירה
30
31
מירב | 1968
32
33
יפעת | 1970
34
35
ענבר | 1976
36
37
38
39
40
41
הבית בגבעת עדה
42
43
מבוסס על ראיון עם יעקב לארכיון גבעת עדה
הסיטונאי. באותם ימים היה אפשר להתקיים מחלקות קטנות, וככה גדלנו. אבל התוצאה של המצב הייתה שאחרי שסיימתי את בית הספר היסודי, הבנתי שלא אוכל להמשיך את לימודיי בבית הספר התיכון כיוון שאני חייב לעזור למשפחה, וזה היה נורא בעיניי. אז לא היו חשמל ומים; בהרחבה במשך למעלה משנה לא היה חשמל. אבל אני מאוד רציתי ללמוד, לא יכולתי לעצור מללמוד, וכך, אף על פי שאבא לא היה יכול לשלוח אותי ללימודים כי עסקנו בסיקול האבנים, ועבדתי עבודה פיזית עם סלי גומי שמילאנו באבנים שהוצאנו בידיים, בכל זאת נרשמתי למכון הבריטי להשכלה בכתב ושם למדתי את הלימודים התיכוניים שלי. סיימתי אותם אחרי יותר מארבע שנים והתגייסתי לצבא בשנת . אבא המשיך לעבד את האדמה אבל היה לו קשה מאוד כי 59 אחי הגדול עזב את הבית לתל אביב. יהודה הצעיר יותר המשיך ללמוד וכמובן גאולה הקטנה המשיכה ללמוד. בכל פעם שהגעתי מהצבא, חשבתי על דבר אחד, שצריך לעזור במשק, צריך לעזור לאבא. אף פעם לא חשבתי על עצמי, אלא איך לעזור למשפחה כך שתצליח לכלכל את עצמה. ולא חשבתי אם אני חוסך כסף לעצמי או לא – הכסף היה שייך מבחינתי למשפחה. ולימים, בגבעת עדה היו הרבה כרמים, היה צריך לזמור והיו צריכים עובדים לזמירה. הייתה קבוצה שארגנו בגבעת עדה , לא 21 אני ועוד אחרים ויצאנו לזמור. ושוב אני, בחור אחרי גיל חושב על עצמו אלא מפרנס בעצם את המשפחה. כי לאבא היה קשה בעיבוד המשק, ולא חשבתי אם זה טוב או רע. מה לעשות? כמו שאמרתי תמיד – לעשות. וכך קרה שהמשכתי לעבוד ובגיל . כעבור שנתיים החלטנו 1963 הכרתי את אשתי. זה היה בשנת 25
.1954 הוריי וארבעת ילדיהם הגיעו לגבעת עדה מירושלים בשנת בתקופת המצור על ירושלים לא היו מים וגם אוכל היה קשה להשיג. אבא היה סוחר בירושלים וכאשר שמע על המעבר מהעיר אל הכפר שיזמה תנועת הציונים הכלליים, הוא התלהב מהרעיון ואמר שמחסור באוכל כבר לא יהיה לנו. אבא אמר שאנחנו נעלה לגבעת עדה ונגדל פרות, תרנגולות, ירקות ופירות, ולא יחסר לנו לירות בימים 3000 דבר. ואז, בלי לחשוב הרבה, הלך, נרשם, שילם ההם וקנה את הזכות למשק. הקוצים הגיעו עד מעל לגובה הבית, אדמה שאף פעם לא נגעו בה, וכאשר חרשנו את האדמה בפעם הראשונה עלו סלעי גיר לכל האורך, מלמעלה ועד למטה. לא היה אפשר לעבד את האדמה ולא היה אפשר להתפרנס ולחיות ממנה. אבל אבא, שתמיד היה יזם, תכנן וחשב קדימה – לא עצר ואמר "עכשיו אנחנו נסקל את האבנים". כל המשפחה התגייסה לסיקול האבנים ועשינו הר של אבנים בינינו לבין השכן מלמעלה ועד למטה. לאחר יותר משנה וחצי הצלחנו להכשיר את הקרקע. אבא התחיל לגדל ירקות. הוא היה קפדן מאוד ודייקן מאוד, אבל היסס להתרחב, ולכן גידל בשטחים קטנים. התוצרת שלו הייתה לשֵׁם דבר בסביבה ובשוק
44
להתחתן. מרים הגיעה מראשון לציון, הגיעה במסגרת הצבא כמורה חיילת, היא לימדה בגבעת ניל"י ושכרה מטעם הצבא דירת חדר בגבעת עדה. כשהחלטנו להתחתן, לא הייתה לנו פרוטה אחת בכיס. תמיד אני צוחק, וסיפרתי את זה . זו 11 לילדות שלי – המתנה הגדולה שקיבלתי מאבא שלי זה פריג'ידר אמקור הייתה המתנה, עם זה התחתנו. אני לא אומר את זה כי אני בא בטענות, אלא תמיד הבנתי את המצב הקשה, ותמיד ידעתי שצריך לתת כתף לכל דבר שרוצים להמשיך ולהתקדם בו. הייתי חקלאי חרוץ, ועבדתי גם במשק וגם בחוץ. המשכתי . אמנם הבנתי שזה לא יכול להימשך, אבל 65 לעבוד עם אבא שלי גם אחרי שנת למרות הכול המשכתי. הוצעה לי עבודה. בגבעת עדה היה מזכיר שקראו לו זולר, יהודי מאוד 1967 בשנת דומיננטי, והוא הציע לי ואמר לי, "יעקב, מחפשים מזכיר מושב במשמר הירדן, לךָ זה יתאים". אבל אני כלל לא הייתי בכיוון הזה. אמרתי לו, "מה לי ולהיות מזכיר מושב?", והוא ענה לי, "אתה תבוא ותצליח, תראה". נסעתי איתו למחלקה להתיישבות של "משקי חירות" ושם הכרתי את מנהל המחלקה. הוא אמר לי: "אוקיי, אנחנו עושים סיור במשמר הירדן, אתה תבוא איתי ונראה איך נתמודד". תיאמתי עם ראש המחלקה, ונסענו למשמר הירדן. משמר הירדן היה יישוב שעד מלחמת ששת הימים, בדיוק כמו קיבוץ גדות, היה נתון בהרס מוחלט – הן מצד הפגזות הסורים והן מצד אלה של הצבא. כשחזרנו הביתה הוא שאל אותי לדעתי, ואמרתי לו: "תן לי זמן, תן לי שבוע ימים להחליט". כעבור שבוע השבתי לו: "אוקיי, אני מוכן לקחת את העבודה". לאחר שסיכמנו עם ועד המושב שאקבל את התפקיד במשמר הירדן, נסעתי איתו לשם. "יעקב", הוא אמר לי, "אני משאיר אותך כאן, אבל אני רוצה לומר לך שהלב שלי לא שקט". ואני לא ידעתי מה לעשות, הוא כבר נסע, ואחרי ששמעתי את המשפט הלא קל הזה הבנתי שאני נכנס למצב, למקום, שקשה להיות בו. ולא ידעתי אם ללכת לכביש לנסות לתפוס טרמפ הביתה או להישאר. ושם כנראה קיבלתי החלטה שהשפיעה על המשך החיים הציבוריים שלי והחלטתי: אני נשאר. וביישוב הזה נשארתי לעבוד חמש שנים, כאשר לפני כן כל מזכיר או גזבר שהגיעו לשם, ברחו לאחר שלושה עד שישה חודשים לכל היותר. בשנים אלה הצלחתי לארגן את היישוב גם באמצעי ייצור, גם בנטיעות, וכל זאת בעידוד וגם בהכוונות שנתתי, ואנשים הגיעו להכנסות במשמר הירדן, הכנסות שאִפשרו להתקיים ולא להיות רק נתמכים של הסוכנות היהודית. עזבתי את התפקיד במשמר הירדן. אנשים אמנם רצו שאשאר, אבל כבר 1967- ב לא היה לי כוח לנסיעות הארוכות האלה, ולהשאיר את האישה והילדות בבית לבד שלושה-ארבעה ימים בשבוע. לא הייתי מסוגל להמשיך כך יותר. באותם ימים גם הייתי מעורב בתהליך ההקמה של סיעת תכלת-לבן של תנועת החירות. אני התנדבתי באזור הצפון ונסעתי לקריית שמונה, לחצור, לטבריה, וכך הכרתי שם את הפעילים ונקשרתי לאנשים. כך גם הכרתי את מזכיר סיעת תכלת-לבן של אותם ימים, והוא אמר לי, "יעקב, לך מגיע, אתה ראוי לקבל אצלנו תפקיד". בתחילה לא הסכמתי אבל כעבור כמה חודשים של התלבטות, קראו לי שוב. היו שם דוד לוי ויורם ארידור, והם ביקשו שאבוא לעבוד בסיעה. הם הכירו את הפעילות שלי במשמר הירדן והציעו לי תפקיד. כך כמה שנים הייתי ראש הארגון של סיעת תכלת-לבן, אלא שהרגשתי שהתפקיד הזה כבר לא מספיק לי ורציתי לפרוץ קדימה. ידעתי שמהתפקיד הזה לא אוכל להתקדם ממש, משום שאני חייב להיות עובד של הסיעה, וכעובד אינך יכול לטפל בדברים אחרים, ולכן התפטרתי והתקבלתי ל"משקי חירות" כרכז ארצי שלהם. טיפלתי בכל ההתיישבות של יהודה ושומרון, בהקמה, והשתתפתי בכל הוועדים. כל יישוב כזה שהוקם, אני הייתי המייסד שלו כיושב ראש הוועד המייסד, והשתתפתי בהקמה, בין שהיה זה בית אריה ובין שברקן, שקראו לו באותם ימים בית אבא, או טיפול במושב שעל ברמת הגולן, טיפול במשמר הירדן כמובן וכד'. זה היה לא פשוט ולא קל, אבל זה היה טיפול מסביב לשעון ובכל מקום. די מהר התעורר בי הרצון להמשיך הלאה
ולא להישאר בתפקיד הזה, ולצדו התעוררו גם חששות סביב הרצון להתמודד התמודדתי בבחירות לכנסת מטעם תנועת 1984- לבחירות לכנסת. ובכל זאת ב 12 . חצי שנה לאחר מכן נכנסתי לכנסת ומאז במשך 42- הליכוד. נבחרתי למקום ה , ושימשתי בתפקיד של יושב ראש סיעת הליכוד 1996 שנים כיהנתי כחבר כנסת, עד בהסתדרות. המשכתי בחיים הציבוריים גם לאחר שפרשתי מהכנסת. עמיר פרץ הציע לצאת ברשימה משותפת, ואז נבחרתי לממלא מקום יושב ראש ההסתדרות, תפקיד שמילאתי במשך עשר שנים, וכן ראש אגף מִנהל וכוח אדם. לאחר שלוש שנים קיבלתי את תפקיד יושב הראש של רשת "עמל", רשת בתי הספר ברחבי הארץ של ההסתדרות, ובתפקיד הזה כיהנתי בתקופה מסוימת, גם של שלוש שנים, גם כיושב ראש וגם מנכ"ל בפועל, כך עד הפרישה שבע שנים לאחר מכן. 1972 אני יכול לומר שתחילת הפעילות הציבורית שלי הייתה בגבעת עדה. בשנת כבר נבחרתי ליושב ראש אגודת החקלאים בגבעת עדה, 1973- רכשתי משק, וב שימשתי בתפקיד של יושב ראש האגודה. בגבעת עדה באותה תקופה 1979 ועד הייתה פעילות תוססת וענפה. בגבעת עדה שילמו חמש לירות מיסי חבר, כאשר לירות, ויתרה מזו, אני דאגתי לפתוח 300- ל 100 בכל אגודה אחרת שילמו בין קופת חיסכון במסגרת הפעילות באגודה של עוצמה, והפקדנו מטעם האגודה לירות. כך זה נמשך כמה שנים. כשפרשתי, ולפני שרצתי לפעילות 50 כל חודש הציבורית החיצונית לכנסת ולהסתדרות, החלטתי לנתק את עצמי מכל פעילות שהיא בגבעת עדה – לא רציתי לערב את הנושא המקומי ולהביא אותו איתי החוצה, וגם לא להיפך. ועם זאת, בכל התקופה ובכל עת, כאשר במסגרת הפעילות הציבורית התבקשתי לעזור, לסייע, לטפל בכל מי שביקש ממני – עשיתי זאת שבצומת גבעת עדה בין פרדס T- ברצון. לדוגמה כשדורון ז"ל היה ראש המועצה, ה חנה לבנימינה לא היה מואר, ובלילה היה קשה להגיע. קבעתי עם מנכ"ל משרד , ואמרתי לו "כאן תהיה תאורה". T- השיכון דאז, ששון שילה, פגישה שם בצומת, ב במילים האלה. הוא אמר לי, "מה אתה רוצה? איך אני אעשה?" אמרתי, "אותי לא מעניין. כאן תהיה תאורה". והתאורה הוקמה. בעיתון מקומי נכתב שמישהו מאלוני יצחק דאג לסדר את זה. לא ניהלתי ויכוח, לא טענתי ולא באתי בטרוניה, אבל כל תושבי גבעת עדה דאז ידעו שאני הבאתי לידי זה. אני לא מספר זאת כדי לקשור לעצמי כתרים, אלא כדי להראות את החיים הציבוריים, כמה ציניים לפעמים הם יכולים להיות. לירות לחודש 50 מרים ואני גרנו מול הבית של בני וילד, חמש שנים בשכר דירה של אצל שמשון משבץ, עד שהוא בא אליי ואמר שהוא רוצה לחזור. הבית הזה שאני גר בו כעת, הוצע באותו הזמן למכירה. כאשר קנינו את הבית ידעתי שני דברים: כסף, חוץ מהמשכורות שלנו – אין, חובות – יהיו לנו. הבית היה עם שני חדרים סטנדרטיים כפי שהיה באותם ימים. אמרתי למרים שאם נישאר בשני חדרים ונחסוך את הכסף, בעתיד יהיה לנו בית יותר גדול, אבל זה יתאפשר רק לאחר שהילדות יצאו מהבית, ולכן אני מציע לעשות מאמץ, לקחת הלוואה ולהרחיב את הבית כדי שנוכל לחיות חיים יותר סבירים, ונשלם את זה במשך הזמן. וכך אכן היה. הילדות למדו בגבעת עדה, המשיכו ללימודי התיכון, יצאו מגבעת עדה והתפזרו בעצם בארץ: הגדולה מירב עם שלושה ילדים גרה בחדרה, יפעת עם שלושה ילדים – שני בנים ובת – גרה במודיעין, והקטנה ענבר גרה בקריית אונו עם שתי בנות.
ואני יכול לומר שיש לי היום משפחה ענפה, אנחנו ברוכי ילדים וברוכי נכדים.
באדיבות צוות ארכיון גבעת עדה: זיו רכלבסקי, בני וילד, שרהל'ה רגב וטובהל'ה מרגלית.
45
46
47
שמחות משפחתיות
48
49
1992 | החתונה של מירב ורונן
1996 | החתונה של יפעת ויריב
50
2004 | החתונה של ענבר וניר
51
52
53
70 ברכה לגיל
אבא שנים של חיים פעילים ומאתגרים. 70 היום מלאו לך מעטים הם האנשים המגשימים את שאיפותיהם ונהנים מעבודתם במהלך השנים.
אתה זכית להיות בין האנשים הבודדים האלה. בכל השנים עבדת כמו שניים וחצי אנשים פעילים. מעולם לא נרתעת מעומס ומעבודה קשה. ואפילו היום, לאחר שיצאת לפנסיה בגיל מאוחר יחסית מהרגיל, אתה עדיין ממשיך בעשייה. 70 גם אם במינון נמוך יותר, עדיין בגיל אתה איש של עבודה. ולא רק של עבודה, אלא גם איש של משפחה: אז זה הזמן לומר תודה, וגם להביע הערכה רבה, תודה על הרעפת אהבה גדולה ואינסופית כלפי כל אחת ואחד מבני המשפחה, תודה על יכולת ההענקה הבלתי נדלית שלך, תודה על העצות הטובות לאורך הדרך, על הכתף, על התמיכה ועל הידיעה שאתה נמצא שם בשבילנו. היה נראה ממש מבוגר. כשאנחנו מסתכלים עליך זה 70 פעם גיל נראה לנו אמצע הדרך, אנחנו מרגישים כי אתה סבא צעיר ברוחך לנכדים. סבא אהוב, דומיננטי וחשוב בחייהם, כולנו מאחלים לך המון המון מזל טוב, בריאות, אושר ושמחה, טיולים והנאות, הצלחה, נחת ועוד הרבה שנים של כיף ושל אושר במשפחה. המון אהבה, חיבוקים ונשיקות, המשפחה: מרים, מירב, סהר, עדן והראל יפעת, יריב, עידן, ניב ועדי ענבר, ניר ונועה.
2008 | ברכות לאבא בהגיעו לגיל הפנסיה
אבא, אחרי עשרות )!( שנים של פעילות ועשייה מרובה למען אחרים, אחרי שנים רבות שהקדשת לעבודה - אתה פורש לגמלאות. התחלת כחקלאי בגבעת עדה, ומהר מאוד הבנת שחקלאות – היא ממש לא בשבילך. אתה אדם שצריך תמיד אנשים, אדרנלין, במה, דברים שהענבים, הרימונים והזיתים – פחות סיפקו לך... וכך, התקדמת במהירות, אך עם הרבה עבודה קשה. בסולם הפוליטי: התחלת כמזכיר משמר הירדן, תפקדת כממלא מקום יושב ראש ההסתדרות, בדרך עברת דרך חברת החשמל כחבר דירקטוריון, והיית גם ראש אגף מינהל ומשאבי אנוש בהסתדרות. וכאילו לא מספיק כל הרזומה המפואר הזה, לא נחתָּ ולא שקטתָּ, והמשכת לרשת "עמל" לתפקיד יושב ראש. )וכמו שזה נראה – עדיין לא אמרת את המילה האחרונה...( עבודתך כאיש ציבור הייתה שׁוחקת ומתישה, אולם דבר זה לא הרתיע אותך. אתה אדם שמאמין בדרך שהתווית לעצמך, ולה אתה נאמן באופן מעורר הערצה בכלל, ולנוכח התנהלות הפוליטיקאים בימינו, בפרט. לאורך כל השנים תמיד עזרת ופרגנת לאנשים שסביבך, ולנו בני המשפחה. לכל בעיה מצאת פתרון בקלות ובמהירות. ומעכשיו החופש והזמן בידך: סוף-סוף תוכל לעסוק ולהשקיע בתחביביך )לטייל, לארח, לאפות הרבה...( וליהנות מכל מה ששנים רבות שמתָּ בצד לטובת הפעילות והעזרה לאחר. עברת להיות יושב ראש אגודת החקלאי בגבעת עדה, המשכת לתפקיד של יושב ראש הליכוד בהסתדרות, ולא עצרת עד שנבחרת להיות חבר כנסת למשך שלוש קדנציות. וגם אז לא אמרת די:
מאחלים לך שתיהנה מזמן זה, שתשקיע בעצמך, ושעשרות השנים הבאות יהיו למענך ובשבילך. אוהבים מאוד, המשפחה.
54
2015 | שנות נישואין 50- ברכה ל חמישים שנה זה לא הולך ברגל רצינו לברך אתכם כולנו ולהגיד לכם כמה אנחנו אוהבים אתכם מעריכים אתכם, ואת מה שאתם עושים בשבילנו: את האוכל שמותאם אישית לכל אחד סמבוסקים, בורקסים מבצק עלים, מבצק שמרים, חציל מטוגן, ממולאים, קובה אדומה, צ‘יפס, עלי גפן ואת המחוייבות והאיכפתיות, האהבה והנתינה שאתם מרעיפים על כולנו.
שנה 50 אז החלטתם אחרי לעבור לדירה חדשה ומטופחת. אז נכון שכבר לא יהיה על האש, ולא תהיה חצר גדולה ולא יהיה פסנתר אבל תמיד תמיד כיף לבוא אליכם להיפגש, לדבר, לשתף, לשמוע ולהתייעץ.
מאחלים לכם עוד הרבה שנים של הנאות, בילויים ואיכות חיים שתלמדו גם לדאוג לעצמכם זה בהחלט מגיע לכם!
אז תמשיכו לעשות טיולים בארץ ובחו“ל ותעשו כל מה שעושה לכם טוב! ותמיד תמיד תמיד תזכרו שאנחנו אתכם תמיד אוהבים!!!
המשפחה: מירב, סהר, עדן והראל יפעת, יריב, עידן, ניב ועדי ענבר, ניר, נועה ומיקה
ברכה מהנכדים
לסבא אנו נאחל לך את כל האיחולים. 70 בהגיעך לגיל תמיד לכל בקשה ענית בשמחה ומאיתנו לא רצית דבר. אתה נמצא בגיל שכבר הכול ממש רגיל. יש לך אישה, ילדים וכמובן נכדים ואפילו עברת את גיל .50- משבר ה אנו כאן, יושבים וחוגגים לך במסגרת משפחתית את יום הולדתך ובעצם זאת החגיגה אנו רוצים להודות לך על שזכינו להיות הנכדים שלך. אתה תמיד יודע להיות רגיש ולתת חיבוקים. זה שאתה סבא תמיד אוהב, תמיד מכבד, זה רק גורם לנו לרצות להיות בקרבך. מאיתנו הנכדים: סהר, עידן, עדן, ניב, עדי, הראל, נועה
55
מסביב לעולם
56
57
58
59
60
61
המשפחה המורחבת וחברים
62
63
64
65
66
עשייה ציבורית
67
1984-1965
68
/// מזכיר האגודה החקלאית גבעת עדה /// חבר מליאת המועצה המקומית גבעת עדה /// רכז ישובים במשקי חירות-בית"ר /// פעילות בסיעת ״תכלת-לבן״ בהסתדרות
69
04.05.1986 הזכויות שייכות לידיעות אחרונות
70
בוטינסקי בישראל ׳ התמונות באדיבות מכון ז
71
72
73
74
75
1996-1984
13 - וה 12 - , ה 11 - /// חבר הכנסת ה /// יו"ר סיעת הליכוד בהסתדרות
76
יעקב מספר על ילדותו ומשפחתו: , אמא הגיעה לארץ בגיל שנתיים. הסבא, 16 אבא הגיע לארץ בגיל שהיה גבאי בבית הכנסת, נפטר בגיל צעיר, כשאבא היה בן ארבע אבא עלה לארץ מעירק לבד, ברוח חלוצית, בלי 16 או חמש. בגיל אמו ואחיו. שנה לאחר שעלה לארץ הם הצטרפו אליו. אבא עבד בדפוס הממשלתי, וכאשר אני הייתי בן שלוש, חלה במחלה קשה. יותר משנתיים הוא היה מחוץ לבית, בבית חולים בצפת. אמא נשארה עם שלושה ילדים, אח גדול ממני ואח צעיר יותר. אמא עבדה באותה תקופה. מאוחר יותר אבא לא היה יכול לעבוד עוד בעבודה פיזית, ולכן הוא פתח בבית הקטן חנות לדברי מתיקה. אני זוכר שכאשר גרנו בשכונה בירושלים, אבא לא נתן לנו לשחק עם הילדים. כאשר הלכנו למשחק כדורגל הוא היה מחזיר אותנו, שמא נישאר עם הילדים בשכונה. כך מבחינה חינוכית הוא חשב שאנחנו לא צריכים להסתובב בשכונה. שנים רבות הוא רצה לעזוב את השכונה, גם כדי להחליף את הסביבה וגם כדי לדאוג לפרנסה. בשנת התנהלה תעמולה חזקה מאוד של הסוכנות היהודית, 1953-1952 למעבר מהעיר אל הכפר, אבא נדלק מהרעיון הזה והלהיב את המשפחה, אני חייב לומר, למרות ההסתייגות של אמא. גם אני עברה המשפחה מירושלים לגבעת 1954 התלהבתי מאוד. בשנת .14 עדה. הייתי אז בן הגענו לגבעת עדה בחודש יוני, מיד עם סיום לימודיי בבית הספר העממי. אבא, כאשר צייר לעצמו את כל היופי שבחקלאות, לא ראה גם את כל הקשיים החקלאיים. הוא חשב שאפשר לגדל ירקות בקלות, לקטוף את הפירות בקלות ולחלוב פרות בקלות. הסוכנות היהודית באותה תקופה אמרה שהמשק החקלאי יהיה בן שלושים דונם, משק מעורב – וקיבלנו שתי פרות, מאה תרנגולות ואדמה ריקה מגידולים. האדמה הייתה חרושה, ומייד ראינו שהיא לא רק שחורה, אלא גם לבנה מאבני סיד ולכן צריך לסקל את האדמה. אבא לא היה יכול לעמוד במאמץ הפיזי הזה, והיה צריך לעזור לעבד את המשק, להכשיר את הקרקע לזריעה, כדי להתקיים. אני עבדתי במשק החקלאי. כאשר אני רואה היום את הבנות , וגם בת התשע, ואני חושב שבגיל הזה אני 14 ,16 שלי, בנות עבדתי במשק, מכיוון שאי אפשר היה אחרת אלא צריך היה להתפרנס, ובערב גם לא יכולתי לשחק עם ילדים, כי למדתי בכתב... באמצעות המכונים הבריטיים – שם רכשתי את ההשכלה התיכונית שלי – זה לא היה דבר קל. 1985 , מתוך התוכנית "שאלות אישיות", גל"צ יעקב אגמון משוחח עם ח"כ יעקב שמאי
כאשר אבא הגיע וראה שהדברים לא קלים, במשך שנים, שנים רבות, אפילו עד היום, תמיד היה עם רגל אחת בחוץ. הוא תמיד אמר ”אנחנו נמכור את המשק ונחזור לעיר“. במשק שלי החלטתי לטעת מטעים מעורבים, לפזר את הפרי לקטיף על פני חצי שנה בערך, ולכן נטעתי אצלי ענבי יין וענבי מאכל, רימונים, זיתים ואפרסקים.
בהמשך הריאיון שואל יעקב אגמון, המראיין, את יעקב:
היום אתה חבר כנסת. זה היה יום גדול בשבילך?
יעקב: קשה לבוא ולומר ”יום גדול“, אני חושב שכאשר אתה מתמודד לתפקיד שאתה חושב שבאמצעותו תוכל לעצב את אותם דברים שאתה מאמין בהם, תוכל לעזור באותם תחומים שבהם אתה מטפל. אני חושב שקשה לומר ”יום גדול“, אני חושב שזה צעד נוסף במסגרת העשייה. מראיין: לא, זה ברור, אבל בכל זאת חשבתי, אולי הייתה איזו התרגשות קטנה, זה בכל זאת מעמד, זה... מבחינת הגישה הממלכתית, אין כמו מצב כזה שאתה מגיע לבית המחוקקים, לא? יעקב: זה יהיה לא הוגן מצדי לומר שלא הייתה התרגשות קטנה. אני חושב שבכלל טקס ההשבעה היה מרגש מאוד למרות שמה כבר אמרתי שם? ”אני נשבע“. אמנם, אלה הן שתי מילים, אבל הן שתי מילים שהשאירו את רישומן בי. מראיין: כן. עכשיו כחבר כנסת, במה תראה את הצלחתך בסוף הקדנציה הזאת, בדברים שאתה תצליח לעשות? לא על מה תילחם אלא במה תצליח, במצב הזה, של ממשלת אחדות לאומית, עם כל הפשרות המתחייבות ממצב כזה, במה אתה תראה את ההצלחה שלך? יעקב: אני הגדרתי לעצמי את תחום הפעילות בנושאים החברתיים והסוציאליים. אני חושב שבנושא הזה, אם אצליח להשפיע למנוע אבטלה, אם אצליח להשפיע למנוע שחיקת שכר, אם אצליח להשפיע שתהיה תשתית תעשייתית, מתוחכמת, ודווקא באותם מוקדים שבהם קיימת היום אבטלה – אראה את עצמי שלמעשה הצלחתי ליישם חלק מהרעיונות, חלק מהדברים שאני חושב שלשמם הגעתי גם לכנסת.
77
78
79
התמונות באדיבות מכון ז׳בוטינסקי
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
| 1989 אוגוסט פריימריס חולון
הפגנת פועלים מול בנין הועד הפועל
94
95
| 1984 יולי 23 לאחר הניצחון בבחירות
96
97
98
10/5/1995- ג'ינגל של הליכוד בהסתדרות לקראת הבחירות שנערכו ב
את הסיכוי רואים מכאן, שכבר מזמן הגיע זמן שתתחדש ההנהגה, לטובתך את השינוי רוצים כולם כי כבר מזמן הגיע זמן שתתממש הדאגה לעתידך
ככה אי אפשר להמשיך, המציאות מראה שצריך צריך שינוי בהנהגה, לטובתך שנה, רוצים במנהיגות שונה 73 אחרי וזה ניתן להשגה לטובתך ההסתדרות עוברת, למנהיגות אחרת מחל לטובתך, מחל לטובתך, במאי בוחרים בשמאי 10 – ב בוחרים מנהיגות חדשה, לטובתך, לטובתך.
ההסתדרות עוברת, למנהיגות אחרת מחל לטובתך, מחל לטובתך, במאי בוחרים בשמאי 10 - ב בוחרים מנהיגות חדשה, לטובתך
99
03.01.1991
הזכויות שייכות לידיעות אחרונות
30.08.1989
100
101
25.06.1989
02.06.1989
14.01.1992
צילום: דוד רובינגר לידיעות אחרונות
102
06.02.1985
˙·Î¯‰ ˙‡ ÌÈÏ˘‰ ı¯Ù ¯ÈÓÚ Ï‰Ó ª˙¯„˙Ò‰· ‰ÈˆÈχ˜‰ ÈÂÏ ÌÈÒ˜Ó ÛÂ¯ÈˆÏ Ó¢ÂÓ ˙‚‰‰Ï ÌÂȉ Û¯ËˆÈ ¨Èß‚ÚϘ ̯ÓÚ ¨¯·Ú˘Ï ÌÈÙ‰ „¯˘Ó Ï¢ÎÓ ¨˙¯„˙Ò‰‰ ¯¢ÂÈ ÁÈψ‰ ¯·Ú˘ Ú·˘‰ ÛÂÒ· ÆÒ¢˘ ÌÚËÓ ˙¯„˙Ò‰‰ ≠Èω ˙ÚÈÒ ˘‡¯˘ ¯Á‡Ï ¨‰ÈˆÈχ˜‰ ˙‡ ÌÈÏ˘‰Ï ¨ı¯Ù ¯ÈÓÚ Î¢Á ˘Ó˘È È‡Ó˘ ÆωÈÓ‰ Û‚‡ ¯¢ÂÈÏ ˙ÂÓ˙‰Ï ÌÈÎÒ‰ ¨È‡Ó˘ ·˜ÚÈ ¨„ÂÎ ˜ÈÏÂÓ˘ ¨˙¯„˙Ò‰‰ ¯·Ê‚ ÌÚ ‰ÈˆË¯· ˙‡Ê ¨¯¢Âȉ ÌÂ˜Ó ‡ÏÓÓÎ Ì‚ ÆÏËÈ·‡ ¯Á‡Ï ÌÈ˘„ÂÁ ≥ ¨ÌÂȉ ˙¯„˙Ò‰‰ ȯÁ· ˙È· ÈÙ· ‚ˆÂ˙ ‰‚‰‰‰ Ï˘ ÂÓ˜ӷ ¨ÌȯÁ·‰ ˙È· ¯¢ÂÈÏ ¯Á·ÈÈ ÔËÈ·‡ ‰ÓÏ˘ ÆȘÂÁ‰ „ÚÂÓ‰ Ó¢ÂÓ‰ ÏÁ‰ ¯·Î ¨ÏÈ·˜Ó· Æ˘„ÂÁÎ ÈÙÏ ¯ËÙ˘ ¨Ï¢Ê Ò‡ÈÓÁ Ô¯‰‡ ≠‡‰ ˙ÂÚÈÒ ≤ ÌÚ ÌÎÒ‰Ï ¯˙ÂÁ ı¯Ù ƉȈÈχ˜‰ Ï˘ ˙ÙÒ ‰·Á¯‰Ï ≠¯· ¨¢ÊÂÚ¡Â ¨ÈÂÏ ÌÈÒ˜Ó Î¢Á Ï˘ Â˙¢‡¯· ¨¢¯·Á¡ _ ˙¯Á‡‰ ‰ÈˆÈÊÂÙ ÆıÎ ÌÈÈÁ ¨˙ȯȇ‰ ‰ÈÈ˘Ú˙‰ È„·ÂÚ Ô‚¯‡ ¯¢ÂÈ ˙¢‡ ‰Â„Á ÏËÈ·‡ ˜ÈÏÂÓ˘ ¨È˘ ‰ÓÏ˘ ‰‚‰‰· ÌȉÎÓ ‰„·ډ ÌÚËÓ ≠Șى ˙¯„˙Ò‰ Ï¢ÎÊÓ ¨È˜Ò·ÂʯÂÓ Ô‡ÈÏ Ì‰Èχ ÂÙ¯ÂˆÈ ÌÂȉ Æ‚ÂÓχ ‰ÎÈ ÈÁ¯ÊÓ È¯ÂÊ ÔÓÏ‚ Ô¢¯‚ ÆȘÒË· ‰‚ ‰Ï„ß‚Ó ·Ï‡¯ ÔΠ¨ÌÈ„ ÈÓÏÂÒ Ô˙ȇ ÌÚ „ÁÈ „ÂÎÈω ÌÚËÓ ‰‚‰‰Ï Û¯ËˆÈ Ô‰Î Ï‡‚È Æ‰ÈˆË¯· Ï˘ ˙È˘È‡‰ Â˙ÂÒÁ· ˙ÏÚÂÙ‰ ¨¢ÌÈÏÓÚ¡ ˙ÚÈÒ ÆԉΠ¢Â˜È߈¢ ‰˘Ó ≠‚ È· ¨¯Î· Șȯ ¨ÂÓÁ≠Ô· ¯ÙÒ¯٠¨‰¯ÊÚχ ¯È‡Ó È¢Ú ˙‚ˆÂÈÓ ¨ı¯Ù ÆԷ‡¯ „„ ‚ȯ„Ï ˘Â‡ ¯‚‰
14.03.1989
13.12.1998
הזכויות שייכות לידיעות אחרונות
103
104
105
106
107
108
109
110
הזכויות שייכות לידיעות אחרונות
111
יצחק כספית מברך את משפחת שמאי לחגיגת בת המצווה של ענבר יעקב שמאי, אישיות דינמית, בעל מבנה מוצק וארשת של נחישות, תמיד דרוך לקרב, כשעיניו מתיזות גיצים, ללא שמץ של אדישות. זה לא מכבר היה רועה-צאן העדר – התנועה, והיום – מנהיג בעל שיעור-קומה. משנחשף לאורות הבמה והזרקורים, חלה בו מטמורפזה והפך לנכס-צאן-ברזל של האומה. את דפוסי אישיותו לא עיצבו פקולטות ולא שושלת מן העשירון העליון. מכלול תכונותיו וצמיחתו המטאורית חושלו בעשייה יומיומית ומצבור גדול של ניסיון. חשיבתו מהירה ותגובתו למצבים המשתנים חדה כתער ושנונה, סבלנותו פוקעת כל אימת שישמע דברי הבל של ספקנים וקטני-אמונה, האיש הזה עקשן כפרד, עם דבקות במטרה, בכל מאבק לצדק-חברתי ולחירות, כל חומה וקיר, הניצבים מולו, אך יחדדו אצלו ששון אלי-קרב ותאוות הסתערות. האיש אפוף ביטחון עצמי טוטלי, הנובע מאמונה עמוקה בצדקת דרכו ומהלכיו, לא יירתע משועי-ארץ וממנהיגים יריבים, במסלול העימות של שדה הקרב. יעקב דנן, הוא אמנם נצר לבית שמאי, אך ה"בפנוכו" שלו, טבול ברוטב חמים של בית- הלל. כאשר איש במצוקה ישחר לפתחו, הוא ייענה לו בחום, גם אם לשם כך נדרש לחולל נס של ממש. חזותו מחוספסת, הליכותיו עממיות, ללא כל גינונים של סלון אריסטוקרטי. יכולתו לנווט גדושה כישרון טקטי ואסטרטגי, שלא היה מבייש שום סגל דיפלומטי. הוא מקריב כמעט הכל על מזבח פעילותו הציבורית וקשה להבין, איך התשתית שלו אינה כורעת. הוא משלם במטבע קשה של חיי משפחתו ומסכן את בריאותו בעישון עצמו לדעת. ממש בלתי אפשרי למסד את יעקב באורח חיים מתון, משמר וזהיר. הוא פועל מתוך תחושת שלמות לוחצת, עם אובססיה של להספיק הכל בכל מחיר! ברגעי משבר ועימות לא ישלח את לוחמיו לקרב מתוך מטה עורפי או משפת בריכה אלא יעמוד תמיד בראש הכוחות, כאשר קולו בוקע ומרעים, כנביא אמיתי של זעם ותוכחה. יש התמהים, מניין שואב יעקב את תעצומות הנפש להמשיך ולחרוש ביזע תלמים רבים כל כך, הרי את השחיתות והניהול הכושל של חברת העובדים, לא יוכל לרפא בפחות מאלף שנים! אך כמו בכל שלב בחייו, כאשר חלומות שלו באספמיה הפכו למציאות וליום חגנו, כך צפוי בוודאי גם החלום לכבוש את הקומה החמישית, להתגשמות במהרה בימינו. 18.8.1988 יבוא יום, ובחורנו הדגול, יעמוד נבוך ומתקשה לִבְרוֹר, את מה להעדיף להרים האם את תפקיד שר העבודה והרווחה, או שמא את כס מזכ"ל ההסתדרות, בראש כל העובדים? עד אז יעקב, עלה והצלח )!( כטרובדור של העמלים, ושא בשורה של ישועה ופדוּת, הוכח לכל כי ביתם הטבעי של המוני העובדים הוא בתכלת-לבן ותנועת החירות.
112
30.12.1992
ליעקב שמאי בהוקרה מיוחדת | יצחק כספית
יעקב שמאי, איש פוליטי בכל רמ"ח אבריו, מעין שילוב של חזון ופרקטיקה, תחבלן לעת-מצוא, שכל כולו מירקם מסועף של שיקולים וטקטיקה. שורש מעשיו ומאבקיו למען החלשים, בשמם יחצוב להבות-אש ויריב כטרובדור ודון-קישוט, הוא יוצא נגד חומות-יריחו וחצוצרת הזעקה בפיו. לעתים נדמה, כי האיש טווה חלומות באספמיה והכול מסתכם בכך שהוא די תלוש ומנותק, ואולם הישגיו עתירי הקבלות הוכיחו, שיש שכר לפועלו של מנהיג נחוש וחזק. בצד מאבקיו בתחומי המַקרו, עבור מסות אנושיות וציבורים גדולים שומר שמאי על גחלת הטיפול בפרט. כאבן-יסוד למבנים ולמתלים בליבו של האיש המוצק הזה, לוהטת אש קרה של מאבק תם, קשוח ובלתי מתפשר. באותה מידה, מגיב לבו למצוקות הזולת, כאילו קרה לו הדבר ולא לאדם אחר. ההלך, בצאתך לקרב על החזון והמעש, שמור קשר עם מנהיג, הזוכר מניין שאב את הכוח והעוצמה, מנהיג חכם, הזוכר היטב, איך בונים מהרבה חיילים טובים ונאמנים, את זו המערכת והחומה.
אחד החיילים, ושמו במקרה יצחק כספית
113
2016-1996
/// ממלא מקום יו"ר ההסתדרות /// יושב ראש רשת בתי הספר עמל /// יושב ראש קופת חולים מאוחדת
114
115
2008 יעקב שמאי יקר ואהוב שלנו | שרה הלפרין יעקב שמאי יקר ואהוב שלנו, מאז היותנו רכים בשנים חונכנו כי "לכל דבר טוב יש סוף". אך ככל שאנו מכינים עצמנו לפרידות, כל שכן מן האנשים הטובים, נצבט ליבנו ואנו ממאנים להאמין. להיפרד ממך, איש יקר, זה לא רק להיפרד מהאיש. להיפרד ממך משמעו להיפרד מתפיסת עולם, מהתנהגות, מאורח חשיבה ומהפעולה הנגזרת ממנה. הבט סביבך, יושב כאן ציבור מנהלים שחש מלוא הערכה והוקרה
על כי תמיד נמצאת כשצריך היה אותך, על כי תמיד גייסת את אורך הרוח הנדרש, על כי תמיד תמכת וגיבית כשחשבת כי נכונה התמיכה, על כי תמיד ידע ידעת להגיד אמירתך גם כשהייתה מנוגדת לזו שמנגד לה, על כי תמיד עמדת מאחורי דבריך או הבטחותיך, על כי אתגרת והמרצת, על כי ראית בנו, מנהלי בתי הספר, מוקדי הובלה והנעה אלי הצלחה, על כי למרות ועל אף היותך יו"ר, חשת ונהגת כאחד מאיתנו. יעקב שמאי, שא ברכה השכל לנתב דרכך לעונג, שמחה ואושר, שימלא יומך בחדוות העשייה הקרובה לליבך, שתדע שלווה ורוגע מהם, שתיהנה מהזיכרון ומההישג בכל שלב בעברך, שתחווה לעומק כל הנקרה בדרכך, שתתפעל ותמלא נפשך מכול אשר ברא ושיפרח עתידך כפי שפרח עברך.
116
11.6.99 , באדיבות עיתון מעריב, מוסף סופשבוע
117
118
אלי ששון 2008 נפרדים מיו"ר רשת עמל, אוגוסט אנו חברי הוועד המקומי, בשם כל עובדי המינהל במטה רשת עמל, רוצים להודות לך על פעילותך בשנות עבודתך כיו"ר וכמנכ"ל הרשת. על החזון והדרך ובמיוחד על שיתוף הפעולה המבורך איתנו. דרשת, אך ידעת גם לתת. בשום הישג לא היה לנו קל איתך, אך תמיד היה הכל ברוח טובה ובהבנה. בדרך זו יצרת אווירה של שקט ושלווה לעובדים והרגשה של יציבות וביטחון, תחושה שכל כך הייתה חסרה אחרי שנים של סערה, טלטלה ומתח מתמיד בין ההנהלה לעובדים. מצב חדש זה אִפשר לנו להתמקד בעשייה ובעבודה פורייה שהביאה לשגשוג הרשת כולה. על כך אנו רוצים להודות לך מכל הלב ולאחל לך בריאות והצלחה בהמשך דרכך, ולהעניק לך מזכרת קצרה מהרגעים היפים שעברת איתנו יחד.
119
120
121
122
4.10.2016 123
124
125
נפרדים ממך
126
מרים שמאי נפרדת ממך בעלי, יעקב קשה לי לכתוב עליך בזמן עבר.
שנים 51- שנים היינו ביחד, מהן שנתיים היינו חברים, ו 53 . הכרתי אותך במהלך שירותי הצבאי נשואים. נולדו לנו שלוש בנות מקסימות: מירב, יפעת וענבר, ויש לנו שמונה נכדים – שלושה , לאחר שהתחתנו, שכרנו דירה 1965 בנים למירב, שני בנים ובת ליפעת ושתי בנות לענבר. בשנת בגבעת עדה, אני הייתי גננת בגבעת ניל"י ואתה היית איש ציבור. בתחילת דרכך עבדת במשמר הירדן ובשעל, יישובים בצפון, שעלו על הקרקע באותם ימים. לאחר מכן היית מזכיר היישובים של משקי חירות ומלווה שלהם. נכנסת לכנסת וכיהנת בה שלוש קדנציות. בין השאר, היית חבר בוועדת העבודה 1985 בשנת והרווחה ובוועדת הכספים. בתקופת כהונתך בכנסת, היית גם יו"ר סיעת הליכוד בהסתדרות. היה לך הספק אדיר בחייך, הספק של עשייה ברוכה. נהגתי להתלוות אליך במסעות הבחירות לכנסת ולהסתדרות וראיתי את האהבה שהאנשים היו מרעיפים עליך. דיברת עם האנשים בגובה העיניים ולכן האנשים רצו את קרבתך. עשית למען האחר בלי לקבל תמורה ובלי להתפאר. היית אדם צנוע ואמין, אדם שאפשר לסמוך עליו. לאחר שפרשת מהכנסת, היית בדירקטוריון של חברת החשמל, מ"מ יו"ר ההסתדרות החדשה, מנכ"ל ויו"ר רשת בתי הספר עמל, ראש אגף מינהל ומשאבי אנוש בהסתדרות ויו"ר קופת חולים מאוחדת. אמנם היית איש פוליטי, אבל הגון וישר, איש שמעולם לא דבק בו רבב. כשהאמנת שאתה צודק, הלכת עם האמת שלך עד הסוף. יעקב, היית איש משפחה, דואג ומסור לבנות ולי. ידענו תמיד שאפשר להתייעץ איתך בכל התלבטות או בעיה, גם כשהיית מאוד מאוד עסוק. תמיד קיבלנו ממך עצה טובה, חכמה ונכונה. לא משנה עד כמה היית טרוד, המשפחה הגרעינית שלנו הייתה מבחינתך, תמיד, לפני הכל. סמכתי עליך מאוד. כשהנכדים הגיעו, הם ידעו שסבא יעקב נמצא שם בשבילם, להקשיב, לדבר, לפרגן, לצחוק, לשחק, והם ידעו שלכל אחד מהם מחכה המאכל האהוב עליו. חברים ידעו שאתה חבר בנפש, פשוט חבר נאמן. אהבת לארח בנדיבות האופיינית לך והכנת באהבה מאכלים מיוחדים, מושקעים וטעימים. גם בהיותך בבית החולים, שוחחת עם האחיות, האחים וכוח העזר, התעניינת בהם, בבעיותיהם, ייעצת להם ופרגנת להם. זה היה חלק ממך. למדתי ממך להיות אופטימית. אני זוכרת שנהגת לומר: "אין לבן ואין שחור, יש גם גוֹני ביניים", "צריך לקחת את החיים יותר בקלות", "למי יותר קל?" היית אומר, "לאופטימי, או לפסימי?", כך אמרת וחייכת.
יעקב, אתה חסר לי, לבנות ולנכדים. עדיין אינני מאמינה שלא תחזור. היית עוגן לי ולבנות, ועל זה נאמר לך תודה. אוהבת ומתגעגעת, אשתך מרים.
127
הבנות: מירב, יפעת וענבר
אנחנו מסרבות להאמין, אבל היום אנחנו נפרדות ממך, בצער גדול ובלב כואב מאוד. אבל אבא, תמיד, תהיה נוכח בחיינו. החום הרב שהרעפת עלינו, האהבה הגדולה, הדאגה, ה"גב" שהיווית עבורנו, לנצח יהיו איתנו.
אבא, זכינו! שאתה אבא שלנו. אתה עוגן בחיינו, ותמיד היית סלע חזק, עד נשימתך האחרונה.
עד כמה שהעבודה והקריירה היו חשובות עבורך, המשפחה הייתה במקום הראשון. כל כך הרבה פעמים שמענו ממך: "טוב לכן, טוב לי". גם כשדעתך הייתה שונה משלנו. , המזכירה 8 כשהיינו ילדות והיינו מגיעות אליך לסיעת הליכוד בהסתדרות במצודת זאב בקומה הייתה אומרת: כשאתן הבנות מגיעות, הוא תמיד מחייך, עוזב את מה שעושה ומתייחס אליכן. ואכן, כך היה: ברגע שזיהית אותנו נכנסות, דרך סדק הדלת, התפשט על פניך חיוך ענק, וקראת לנו. ובכלל לא משנה באיזו ישיבה חשובה היית, ועם מי. זו הרגשה נפלאה!
היה לך חוסן נפשי נדיר וכוחות איתנים לעזור ולסייע לאנשים שסביבך. החברים והמשפחה ידעו שכשצריך עזרה – פונים ליעקב, זה ברור. יעקב יפתור, יעקב יארגן, על יעקב אפשר לסמוך. ועזרת מכל הלב. בלי רצון לקבל תמורה.
חולשת העובדים זרמה בגופך והיית כל כך מזוהה עם מצוקתם. כילדות היינו מצטרפות אליך להפגנות טרם סגירת מפעלים, שם דיברת לקהל מהבטן. אפשר היה ממש להרגיש עד כמה זה כואב לך, כמה זה בוער בך. גם בעת אשפוזך, היה לך כל כך חשוב להגיד שלום לכל אחד ואחת מהסניטרים. בכל פעם שהגיעו לרוקן את הפח דרשת בשלומם. ידעת את שמותיהם, ואמרת להם מילה טובה. גם כשכאב לך. אבל בעיקר, ראית אותם!
הייתה לך היכולת להתחבר לאנשים, דומים ושונים, ונגעת בחייהם של אנשים רבים.
היית חקלאי בנשמה, ותמיד עם רגליים על הקרקע, מחובר לאדמה וליבוליה. ופחות מדקה אחרי נשימתך האחרונה, נכנס פרפר לחדרך. הטבע נכנס לטיפול נמרץ.
ואי-אפשר בלי לדבר על הסבא שאתה, וואוו, איזה סבא, סבא מכל הלב והנשמה. מעודכן בחיי שמונת הנכדים, ונערך לפני שהם מגיעים.
ממלא בסבלנות את עלי הגפן עבורם, מכין סמבוסקים, חותך, ממליח ומייבש את החציל לפני הטיגון עבורם, מכין להם חומוס ביתי משובח ומטגן עבורם פלאפל, מעשה ידיך, כי זה מה שהם אוהבים.
אבא, אתה ראש השבט שלנו. היו לך עוד שנים ארוכות של עשייה והנאה ואנחנו עם תחושה נוראה של החמצה.
אבא, אתה יקר לנו, חשוב לנו, ואנחנו כל כך מעריכות אותך!
אנחנו קוברים אותך היום, ג' תשרי, ביום הנישואין שלכם ובתאריך לידתה של אמא. תודה )!( על האהבה הגדולה שקיבלנו ממך כל השנים.
באמת – זכינו!
128
מהשלושים
אבא, אנחנו כל כך מרגישות בחסרונך!
פתאום נעלמת לנו – אב המשפחה, איש העשייה כבר לא נמצא איתנו. זה מוזר ולא נתפס. העצב הכי גדול הוא, שהמצב הזה לא ישתנה. במהלך התקופה האחרונה הלקסיקון שלנו הורחב, לצערנו הרב, והתעסקנו בכל מיני מושגים כמו: מצבה, כרית, סוגי אבנים, סוגי כיתוב. כל כך לא קשור אלייך, ולא נתפס שזה – בשבילך. אתה בן אדם תוסס, עם אנרגיות של בחור צעיר, מלא חיים, חיוניות וכוחות בלתי-נדלים: אנחנו זוכרות איך יכולת לנסוע ביום אחד מגבעת עדה למטולה, משם לבאר שבע, חזרה לגבעת עדה ואז לתל אביב, ושוב לגבעת עדה. עבורך זה היה דבר של מה בכך. לא עשית מזה עניין אף על פי שבני חצי-מגילך לא היו עומדים בקצב הזה, שלך. אתה אדם כל כך ערכי ואמיתי, כריזמטי ובעל נוכחות. וכל כך, כל כך, משמעותי עבורנו!
מאוד חסרים לנו המפגשים ושיחות הטלפון איתך. פשוט נורא שאי-אפשר לדבר ולהתייעץ איתך יותר.
הרי תמיד היית שם בשבילנו, גם כשהיית מאוד מאוד עסוק, היית מזהה את צרכינו ועונה להם בנדיבות, בהכוונה, בהבנה, בהכלה ובחום אינסופי.
ותמיד תמיד אומר לנו – ללכת קדימה!
אתה איש משפחה רגיש, ומספיק היה לנו מבט אחד בעיניך כדי שנראה בהן את האהבה העצומה כלפינו, את הדאגה הרבה, ושנחוש את הרוך שהרעפת עלינו. הרגשנו את זה, וזה הישרה עלינו הרבה ביטחון.
בהספד אמרנו שזכינו! וזה כל כך נכון, כי זכינו בך! רק אפשר היה וצריך היה ליותר זמן.
זה לא גיל למות בו. לא היום. 76 שנותייך הספקת, והספקת המון! 76- אנחנו שמחות שב הטבעת את חותמך!
אנחנו נשארנו עם תחושה גדולה שהפסדנו. וההפסד, כולו שלנו. והוא גדול, והוא קשה מנשוא.
אבא, הידיעה שלא נצחק יחד איתך עוד – מכאיבה. הידיעה שלא נדבר ונתייעץ איתך עוד – חורכת. והידיעה שלא נראה אותך שוב – איומה! אנחנו אוהבות אותך ועצובות בלעדיך, אנחנו נקיים את המוטו שלך בחיים ונמשיך קדימה ויחד עם זאת, לנצח, תהיה נוכח בחיינו!
129
הנכדים נפרדים מסבא
הראל נפרד מסבא
אני מתגעגע לכך שהייתי מבקר את סבא בבית שלו. כשאני רואה את התמונות שלו אני נזכר בו. גם כשאני שומע חדשות וכשאני מריח ריח של סמבוסק – אני נזכר בו. לסבא היה כישרון מיוחד להכנת סמבוסק. לסבא יעקב יש משפחה גדולה ואוהבת וכשאני מאוד מתגעגע אליו ועצוב לי, עוזר לי להיות בבית שלו, להסתכל בתמונות שלו ולהשתמש בחפצים שלו. עוזר לי גם כשכל המשפחה נפגשת יחד. סבא יעקב נפטר ביום שלישי בראש השנה בבית החולים שעתיים לפני שיצא החג. היה כבר ערב. לילדים היה אסור להיכנס. המבוגרים יצאו ואמרו: "נגמר, כיבו את הכל". שאלתי את אמא: "מה קרה?" ואמא אמרה בבכי: "סבא נפטר". ואז התחלתי לבכות ובכיתי המון. אני מאוד מתגעגע לסבא. (10) הראל
)את המכתב הכניסה עדי לקבר בעת ההלוויה( עדי נפרדת מסבא
אתה היית חלק מאוד משמעותי עבורי... אני יודעת שאתה מסתכל עליי מלמעלה... חשוב לי שתדע שאני אוהבת אותך מאוד מאוד... אתה לימדת אותי המון דברים טובים
לימדת אותי לכבד את הזולת לימדת אותי להקשיב לאחר לימדת אותי להעריך דברים. ואפילו עוד דברים!
שתדע שכולם אוהבים אותך, אוהבת עדי
זמן-מה לאחר פטירתו הוסיפה עדי וכתבה: אני זוכרת מסבא, שתמיד כשהייתי באה אליו הוא היה מפנק אותי. הוא היה מכין לי אוכל, לוקח אותי למקומות מיוחדים.
אחד מהמקומות הכיפיים שהוא לקח אותי זה לסופרלנד, והוא עשה איתי מתקנים מפחידים מעלות באוויר, מה שלא כל סבא היה עושה בגילו. 360 מאוד, כמו הספינה הגבוהה שעושה הדברים המיוחדים שאני זוכרת ממנו הם שתמיד הוא היה מכין לי צ'יפס, חביתה, סלט, סמבוסק, קבב ועוד... במיוחד בשבילי. סבא תמיד היה מתעניין בי, שואל עליי ומספר לי דברים. סבא לימד אותי בין השאר לספור בערבית. סבא חסר לי מאוד כי תמיד כשבאתי אליהם, הוא היה מספר לי דברים ומלמד אותי דברים. סבא היה מספר לי בדיחות ומשמח אותי. (11) . עדי
130
נועה נפרדת מסבא
אני זוכרת שסבא היה מכין קבבים ודברים נוספים שרק כשהוא היה מכין זה היה לי טעים... אני זוכרת שסבא היה מרים אותי באוויר. אני זוכרת שסבא עשה לנו טיולים. אני זוכרת שסבא היה קונה לנו צ'ופרים. אני מתגעגעת לבית הישן בגבעת עדה, להומור של סבא, לחיבוק שלו ולזה שהוא היה איתנו. !I love you (9) נועה
נועה מספרת על היום שסבא נפטר
בערב, אמא קראה לכולנו לשבת במעגל ואז היא התחילה לבכות ואמרה שסבא מת. בכיתי בשקט וחיבקתי את אמא. למחרת לא הלכתי לבית הספר כי לא הצלחתי לעכל את הכל. שאלתי את אמא שאלות כגון: איך סבא נפטר? מי היה שם? וגם כתבתי עליו שיר.
מיקה נפרדת מסבא
סבא היה מרים אותי באוויר. אהבתי לאכול אצלו ארטיקים שהיה קונה לנו, ואהבתי את הקבבים שלו ואת החביתה הטעימה שהיה מכין לי. כשהייתי מגיעה לסבא או כשהוא היה בא אלינו הוא תמיד היה שואל: "איפה מיקה? איפה את מתחבאת?" ומחפש אותי. כשהיה מוצא אותי הוא היה מרים אותי, מחבק ומקפיץ אותי באוויר. אני מתגעגעת להקפצות באוויר שלו, אל החיוך שלו ולחיבוק שלו. (5) מיקה
131
14.11.2016
אזכרה בכנסת
132
133
של הכנסת העשרים 164- הישיבה ה
(2016 בנובמבר 14) יום שני, י"ג בחשוון התשע"ז 16:00 ירושלים, הכנסת, שעה
דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר יעקב שמאי, זיכרונו לברכה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: .76 חברי הכנסת, אני מבקש לכבד כעת את זכרו של חבר הכנסת לשעבר יעקב שמאי, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו לפני כחודש וחצי, בראש השנה תשע"ז, והוא בן נכבד את זכרו בקימה. )חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.( נא לשבת. , בשלוש כנסות: האחת-עשרה, 1985 חברי הכנסת, יעקב שמאי, יליד ירושלים, שהיה גם חמיו של עמיתנו השר יריב לוין, כיהן בכנסת יותר מעשר שנים, החל בשנת שבמהלכה נכנס לכאן, עד השלוש-עשרה. הוא היה חבר בשורה של ועדות, ובהן ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה. הכרתי את יעקב שמאי עוד בטרם נבחרתי לכנסת, כאשר כיהן כראש סיעת הליכוד בהסתדרות, תפקיד שמילא שנים רבות. באותן שנים, שהיו מכריעות לעתיד – הוא הצטרף אליי ואל חבריי בהפגנות שקיימנו למען העולים, בעיקר למען תעסוקה עבורם, 90- קליטת העולים הרבים בישראל – אני מדבר על תחילת שנות ה והיה פעיל בנושא זה. יעקב היה אדם בעל רגישות חברתית מיוחדת, וגילם באישיותו מזיגה מיוחדת, שלא הייתה מובנת מאליה באותם ימים, של אדם בעל השקפה לאומית שהיה גם בעל גישה חברתית מובהקת. אך טבעי היה שמצאתי בו כתובת לנושאים חברתיים רבים, בעיקר בתחום קליטת העלייה, כפי שכבר אמרתי, שבהם תמיד היה נכון לסייע, ורתם לכך את מירצו ואת כישוריו. לאחר שפרש מכהונה בכנסת, מילא שמאי שורה של תפקידים – ממלא-מקום יושב-ראש ההסתדרות החדשה, יושב-ראש רשת "עמל", ראש אגף מינהל ומשאבי אנוש בהסתדרות וחבר דירקטוריון בחברת החשמל – והרשימה עוד ארוכה. בשמי ובשם חברות וחברי הכנסת אני שולח מכאן את ההשתתפות הכנה בצער המשפחה, שנמצאת איתנו ומכבדת אותנו כאן היום ביציע, ודאי לחברנו יריב. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר יעקב שמאי ברוך. אני מבקש משר התיירות חבר הכנסת יריב לוין לעלות לכאן ולומר דברים. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, משפחת שמאי היקרה: הרעיה מרים, הבנות מירב, יפעת וענבר, החתן ניר, הנכדים סהר, עידן, עדן, ניב, עדי, הראל, נועה ומיקה, מוקירי זכרו של חמי היקר יעקב שמאי, זיכרונו לברכה. לא פעם היה יעקב יושב בלשכתו בבניין זה ומספר לאורחיו על ילדותו בירושלים, שסימלה עבורו שנים של אושר ושל זיכרונות ילדות מיוחדים. אבל ילדותו הייתה קצרה מכפי שילדות צריכה להיות. משפחתו עקרה לגבעת עדה, והחליפה את חיי העיר בקשיים הגדולים המלווים את עובדי האדמה. קשיים אלה אילצו את יעקב הנער לעזוב את לימודיו, להיפרד מילדותו ולצאת לעבוד בחקלאות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. שם, בשדות גבעת עדה, בעודו עובד, כנער צעיר, בשמש הקופחת ובגשם הטורדני, נאלץ יעקב לראות מדי יום ביומו את שכניו בני גילו כשהם הולכים לבית הספר, לומדים ובונים את חייהם. אפשר רק לדמיין את מה שהתחולל בנפשו של הנער הצעיר בימים הקשים ההם. אלא שיעקב, שהיה אופטימי מטבעו, לא נתן לכאב להכניע אותו. בעודו מחזיק במעדר בידיו הגדולות והחזקות, לא הפסיק לחלום כי יבוא יום ויהיה בכוחו לדאוג שחייהם של ילדים אחרים יהיו שונים מאלה שנכפו עליו. באותם ימים של עבודה קשה אשר פרנסת דחק בצדה, נחרתה בנימי נפשו הדאגה העמוקה לגורלו של האדם העובד, לכבודו ולפרנסתו, דאגה שהפכה עם השנים למָנוע טורבו של עשייה ציבורית מדהימה בהיקפה. את דרכו החל באגודה החקלאית בגבעת עדה והמשיך כחבר במועצה המקומית. את הידע שצבר חלק עם מושבים רבים במסגרת עבודתו במשקי חירות-בית"ר ותרם תרומה מכרעת להקמתם ולשגשוגם. במקביל החל לפעול בסיעת הליכוד בהסתדרות, עד שהגיע לעמוד בראשה. שם מצא בית חם להשקפותיו, והפך את הסיעה לכוח משפיע ומרכזי, הן בהסתדרות והן בתנועת הליכוד עצמה. שנה. גם בכנסת לא שינה מדרכיו והקדיש את כל 12 יעקב שמאי נבחר לכנסת האחת-עשרה וכיהן שלוש קדנציות רצופות – אגב, שבניגוד להיום נמשכו כמעט עשייתו לקידום חקיקה חברתית, בימים שהנושא היה עדיין בחיתוליו. הוא היה קול צלול ובלתי מתפשר בהגנה על זכויותיהם של העובדים והחלשים בחברה והוביל שורה ארוכה של מהלכי חקיקה חשובים. כך היה יעקב הראשון לזהות את הקושי העצום של אזרחים רבים לרכוש לעצמם דירה, הרבה לפני הימים שבהם פרץ משבר הדיור במלוא עוצמתו ונהיה נושא מרכזי בשיח הציבורי ובדיונים בכנסת. חוק המשכנתאות והמהלכים שיזם בתחום זה אִפשרו כבר אז לאלפי זוגות צעירים לרכוש דירה ולחיות בכבוד. לאחר כהונתו בכנסת המשיך יעקב בפעילותו הציבורית וכיהן כממלא-מקום יושב-ראש ההסתדרות בהנהגתו של חברנו חבר הכנסת עמיר פרץ. דווקא בימים אלה, שבהם הקיטוב בין חלקי הבית הזה הולך ומחריף, ראוי להדגיש את שיתוף הפעולה המצוין והחברות שהיו בין עמיר ליעקב, אשר אפשרו להם לקדם את הדברים הרבים שעליהם הסכימו לטובת ציבור העובדים, הגמלאים והחלשים בחברה. עד יומו האחרון המשיך יעקב בעשייתו הציבורית, כאשר כיהן כחבר הדירקטוריון ולאחר מכן כיושב-ראש קופת-חולים מאוחדת, והוביל במסגרתה תהליכים עמוקים של הבראה ושל שיפור השירות למבוטחים. שנה בכנסת, ולמרות הקריירה הציבורית המפוארת שעשה, ראה יעקב כגדול הישגיו דווקא את כהונתו כיושב-ראש רשת החינוך "עמל". 12- ולמרות העובדה שכיהן כ
134
הוא נהג לסייר בבתי הספר ולומר בעיניים נוצצות: אני, הילד, שבידיים האלה נאלצתי לחרוש את השדה במקום ללמוד, שנאלצתי לראות את חבריי בני גילי צועדים לבית הספר בעודי נותר מאחור כדי לעזור בפרנסת המשפחה, עומד היום בראש רשת של עשרות בתי ספר, אלפי מורים, והעיקר – דואג לכל כך הרבה תלמידים. התלמידים, שהיו כה יקרים לליבו, זכו בהנהגתו האיתנה להגשים את החלום שחלם אז בשדות – ללמוד ולבנות לעצמם עתיד מקצועי מבטיח. ובכלל, ליעקב הייתה אהבה אין-סופית לילדים, והוא תמיד ידע – וזה אולי לקח חשוב לכולנו – שלפני הפעילות הציבורית, וגם לאחריה, נמצאת המשפחה. יעקב היה בעל מסור, אבא אוהב לַבָּנות וסבא נפלא לנכדים ולנכדות. ואי-אפשר שלא להתגעגע – ואני משוכנע שזה מדבר לרבים מאיתנו בבניין הזה – לסמבוסקים, לחצילים המטוגנים ולשאר המאכלים שלפעמים, בהיותנו כאן, אנחנו מתגעגעים אליהם, לאותם מאכלים שהיה מכין באמת בהמון המון אהבה ומכל הלב. ולצד המשפחה, בלב הענק של יעקב, או שמאי, כפי שקראו לו רבים בבניין הזה, היה תמיד מקום לכל מי שנזקק לעזרה או לעצה טובה. מעטים חברי הכנסת שהיו כה אהובים על אנשי מזכירות הכנסת, על הסדרנים ועל כלל עובדי הבניין, שלא אחת נועצו בו גם בענייניהם האישיים. יעקב תמיד הטה אוזן קשבת, תמיד ניסה לעזור, ובהרבה מאוד מקרים לא רק עזר אלא הפיח בבן-שיחו תקווה גדולה, שנשענה על הדרך שהוא עצמו עבר. ואם בכל זאת אפשר לבקש משהו בשמו, אחרי לכתו מאיתנו, זו בקשה פשוטה – שנראה את החלש ואת צרכיו, שניתן לכולם הזדמנות שווה, ובקיצור, שנהיה בני-אדם. יהי זכרו של יעקב היקר ברוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ. כפי שכבר הזכיר השר, יעקב שמאי היה ממלא-מקומו של עמיר פרץ בהנהגת ההסתדרות. עמיר פרץ )המחנה הציוני(: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת שמאי, האלמנה מרים, הבנות מירב, יפעת וענבר, כמובן יריב לוין – השר יריב לוין – שאותו הכרתי בתקופות שבהן הילך, מה שנקרא, תחת כנפיו של יעקב, לפני שהגיע לכנסת. אני עומד כאן בפניכם כדי לשאת דברים לזכרו של חברנו חבר הכנסת לשעבר יעקב שמאי, שהלך לעולמו. אני עומד היום – והדבר קשה לי, קשה מאוד, כי אני זוכר את הדמות, את האדם, את הערכים, את הכללים – אני עומד בימים שבהם כולנו עסוקים בדיונים המלֻווים בשסעים עצומים, בקרעים שהולכים ומתרחבים בתוך החברה הישראלית, והייתי רוצה לקחת את תכונותיו המיוחדות של חבר הכנסת שמאי ולהעמיד אותן כנייר לקמוס לדרך שבה עלינו לקיים את הדיונים בתוכנו. ונכון, זה היה מזמן, ונוסטלגיה היא דבר מתעתע, היא יכולה לעתים להפוך לנוזל משכר ומשקר, שאתה אומר לעצמך: אולי בכל זאת מדובר באירוע מקרי, חד-פעמי, והנה עוד רגע כולם יחזרו לדיון הענייני ויכבדו איש את רעהו. יעקב שמאי היה אחד מסמליה של תנועת הליכוד. הוא אחז בתפיסה מדינית ימנית, ולצדה בתפיסה חברתית שמאלית מאוד. איש הפריפריה, מחובר לעבודת האדמה, אחד ממעבירי המסרים הטובים ביותר, נואם בחסד, שכאשר השמיע את דבריו בקולו הרועם חשת את הרעד העובר מליבו הרוטט אל ליבותיהם של השומעים אותו. יחד איתו הצלחנו להקים קואליציה רחבה בהסתדרות, כאשר גם הליכוד, גם אנשי מרצ, גם החרדים, גם הסיעות הערביות, היו חלק ממנה. הייתה זו קואליציה המבוססת על כבוד האדם, ערך האדם באשר הוא, ובסיס משותף זה היה למנוף ולעוצמה במאבק על זכותם של אזרחים בישראל להתפרנס בכבוד ולהזדקן בכבוד. , ויעקב שמאי היה לגורם מרכזי בצמצום רוע 2003 היו אלה ימים של מאבקים אידיאולוגיים רבי-עוצמה; ימים שבהם כיהן שר האוצר בנימין נתניהו, ימי גזירות הגזירה. הוא התייצב מול סיעתו באומץ, באומץ לב בלתי רגיל, בכל אתר ואתר – בכנסת, בהפגנות, מול משרד האוצר, כשהיה צריך. הוא הגיע הנה כדי להפעיל את כישוריו ואת כל יכולתו לצמצם את החוקים האנטי-חברתיים. בעיקר אני מתגעגע לסוג השיח שיכולנו לקיים. יעקב שמאי, גם בשיא המשבר וגם בלהט הוויכוח, לא היה מכנה איש "בוגד" או "שמאלן", במובן השלילי של המילה. ההיפך מכך. קולו היה קול ממתן, קול מלכד. עבורי הוא מסמל את הליכוד החברתי-ממלכתי, שלא התחרה על אמירות קיצוניות כדי להשיג קולות. באותם ימים אז בליכוד העריכו מתינות, העריכו ממלכתיות, בניגוד לנעשה היום, כאשר מתקיימת תחרות על אמירות קיצוניות כדי לקושש קולות. יעקב ראה במערכת החינוך את הדבר החשוב ביותר, ולכן כאשר פנה אליי וביקש להנהיג את רשת "עמל" – אף על פי שנשמע מופרך לתת לאיש ליכוד להנהיג את רשת "עמל", רשת שקמה על ערכי תנועת העבודה – קיבלתי את ההחלטה להפקיד זאת בידיו. הוא מעולם לא השתמש בתפקיד הזה כדי להעביר מסרים שאינם קשורים למערכת החינוך עצמה, לתכנים החינוכיים בלבד. הוא עשה הכול כדי להרחיב ולחזק את התשתית של רשת "עמל", לאפשר לה נגישות רחבה ככל האפשר, בכל יישוב ויישוב, בכל אתר ואתר, וחלק גדול מבתי הספר של הרשת בתקופתו של יעקב שמאי היו במגזר הערבי. חשוב לי להדגיש זאת, כדי שיהיה ברור ובולט לכולנו כיצד מתאפשרת תפיסה של ממלכתיות בכל מקום שנמצאים בו, לצד הקפדה על הזכות לשמור על השיח, לשמור על הוויכוח. כפי שעשה יעקב. דבר אחרון שברצוני לומר לכל האנשים הפוליטיים שנמצאים כאן: לפעמים אנחנו אומרים שיש לנו חברים נאמנים ואמינים, שחולקים איתנו אותן אמונות, במערכות הפוליטיות, ולצד זאת, פעמים רבות אנשים פוליטיים יודעים שכאשר אומרים להם תתקדם, אני אחריך, אין לסמוך על האמירה הזאת, כי יכול להיות שמאחוריהם ניצב מישהו ונבוט גדול בידיו, ולכן טוב יעשו אם יבחנו היטב לאן הם הולכים, לאן הם מתקדמים. ואני אומר לכם, יעקב שמאי היה שותף, וכשהוא אמר תתקדם, אני אחריך – יכולת לנוע קדימה ולדעת שיש הגנה מוחלטת על גבך החשוף. יהי זכרו ברוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. שוב, תנחומינו הכנים למרים, לבנות, לכל בני המשפחה, בנות המשפחה, שנמצאים איתנו כאן.
135
הספדים
136
137
הספד מהלוויה | עמי ארגוב
הגעתי לגבעת עדה. פגשתי לראשונה את יעקב בוועדת הקבלה לחברות באגודה. 1980 בשנת יעקב היה אז יו“ר האגודה. לאחר זמן קצר הוזמנתי לאסיפה הכללית של האגודה. האגודה החקלאית הייתה אז בתקופה די סוערת וליעקב קמה אופוזיציה שרצתה להחליפו. במשך מספר שעות התקיימה האסיפה ויעקב ידע שאין לו רוב. ישבתי אז ליד גיסי ואמרתי לו שאני מתפעל מדרך ניהול הישיבה של יעקב ולפי מצב העניינים הוא לא ייתן שתהיה הצבעה. ואכן עד לסיום האסיפה הצליח יעקב בכישוריו הפוליטיים למנוע הצבעה ולנצח למרות שהיה בתחילה במיעוט. אז לראשונה התוודעתי לאיש ולכושר החשיבה והיצירתיות שלו ולעובדה שחושיו הפוליטיים מה זה מחודדים!! יעקב היה איש ציבור בכל רמ“ח אבריו. יו“ר האגודה כבר אמרנו ובמקביל כראש סיעת הליכוד בהסתדרות ואח“כ כחבר הכנסת הראשון והיחיד עד כה מגבעת עדה. כישוב קטן שסוף סוף יש לו חבר כנסת עשינו מסיבה באולם הספורט ואורח הכבוד היה השר דוד לוי שהיה מאד מקורב ליעקב. כמה תמימות היה בזאת. לאורך כל השנים בהיותנו מאותה המפלגה שמרנו על קשרי חברות. יעקב עזר לי רבות כאשר התמניתי לראש מועצת גבעת עדה. זה התחיל לפני הבחירות כאשר דאג להגדלת תקציב הבחירות אבל יותר מכך לאחר שנבחרתי כאשר הפגיש אותי עם אנשי מפתח בממשלה ובכנסת שבעזרתם יכולתי לפתח את המושבה. אבל היה דבר אחר. בדרך כלל כאשר יש בישוב ראש רשות ואישיות ציבורית גבוהה ממנו נוצרים חיכוכים ויריבויות. יעקב ידע שהדבר יכול להזיק לי ולכן שמר על קשר אישי איתי מבלי להתערב בניהול הישוב. היה לנו מעין הסכם בלתי כתוב. הוא עוזר לי בגבעת עדה ואני עוזר לו במרכז הליכוד. הוא מאד אהב שכאשר התקשרו אלי לגבי הצבעה מסוימת במרכז הליכוד תמיד אמרתי ” תפנו ליעקב שמאי, מה שהוא יגיד לי אני אצביע“. היו כאלה שהגיבו: ”מה, אין לך דעה משלך?“ ואני השבתי . אח“כ היה מתקשר אלי ומספר לי על כך. אם זה חיזק אותו אני ״ אני איש של שמאי. נקודה ״ הייתי מרוצה. בשנים האחרונות כל אחד פנה לכיוון אחר, יעקב ניהל את רשת עמל ואח“כ פרש. אני פרשתי מרשות המועצה והמפגשים איתו הפכו נדירים. אתמול , כאשר ענבר התקשרה אלי ובישרה לי על מותו של יעקב חשבתי על המשפט שאנחנו אומרים בראש השנה ”תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה“ לא מתאים לי ביום הזה כי אנחנו מתחילים שנה חדשה עם עצב גדול מאד. שלום לך יעקב שמאי: איש חכם, פוליטיקאי מהזן שאהבתי, נואם בחסד ובעל כושר ביטוי בלתי רגיל. ידעת להתקדם לאט ובטוח החל ממזכיר ישוב בצפון ועד למעמד של חבר כנסת. יהי זכרך ברוך. עמי ארגוב
138
הספד מהלוויה | זאב וורמברנד
יעקב היקר, היית חבר דירקטוריון במהלך שמונה השנים האחרונות, אולם התקופה האינטנסיבית בינינו הייתה בשנתיים האחרונות. מונית להיות יו"ר הדירקטוריון בתקופה סוערת ביותר במאוחדת כאשר אף אחד לא חפץ בתפקיד. נבחרת על ידי כל חברי הדירקטוריון ומיד נכנסת לתפקיד באופן טבעי ביותר. הסדרנו סדרה של הסכמים קיבוציים בקופה, שבעה במספר: הסכם עובדים, 2016-2014 במהלך הסכם רופאים, הסכם רשת השיניים, הסכם בית החולים משגב לדך, הסכם מעבדות וכו'. בכל אחד מהם היית מעורב אישית הן בעצות, הן בגיבוי והן באישורם בדירקטוריון. נושא השירות למבוטחי מאוחדת הטריד אותך מאוד. תמיד שאלת את העובדים במרפאות אם הם שבעי רצון, ובכל שיחה בינינו הנושא עלה מחדש. זכור לי שיום אחד נכנסת למשרדי כשאתה נסער. חשבתי ששוב מדובר בכשל שירות. אבל לא. הפעם היה מדובר בעובדת משק במשרדי ההנהלה מקופחת בשכר. עוד באותו היום דאגת שהנושא יטופל. כזה היית יעקב, קצת מחוספס מבחוץ אבל עם לב רחב ותחושה של צדק. אהבת את מאוחדת ורצית בהצלחתה. לא חששת ממאבקים מול האוצר ומול הבריאות ונתת לי גיבוי מוחלט במאבקים אלה. היום אני נפרד ממך בשם כל עובדי מאוחדת שיודעים להעריך מאוד את מה שעשית עבורם. מרים היקרה, הבנות מירב יפעת וענבר, הנכדים האחים והחתנים – אין לי ספק שיעקב הוא אובדן משמעותי ומרכזי בחייכם. נחמה קטנה אולי תמצאו בזה שאנחנו נזכור אותו ואת תרומתו הייחודית למאוחדת ולכל מטופלי מאוחדת. יהי זכרו ברוך.
139
מהעיר אל הכפר – מירושלים אל המושבה גבעת עדה האחים אלי ויהודה שמאי .16- ו 14 ,12 ,6 עברנו לגבעת עדה, משכונת זיכרון יוסף בירושלים. היינו ילדים בני 1954 ביוני אבא נרשם בסוכנות היהודית במסגרת התאחדות האיכרים, לאחר תעמולה של הממשלה בשנת לעבור מהעיר אל הכפר. בשיתוף הסוכנות, הוחלט בגבעת עדה לבנות הרחבה. אבא שילם 1952 הושלמה הבנייה ועברנו לגור בהרחבה 1954 לירות עבור המשק בהרחבה. בשנת 3000 לסוכנות בבית של שני חדרים וחצי, במושבה גבעת עדה. לאחר המעבר לא היה חשמל בבית. אנו זוכרים כי יישובים סמוכים התנגדו להתחבר לחברת החשמל, כיוון שעמודי החשמל היו מתוצרת גרמניה. כעבור זמן-מה חיברו אותנו לגנרטור. היו לנו שמונה דונמים באזור הבית. האדמה הייתה גירית ובכל חריש, אנו, שלושת הבנים, הוצאנו מהשטח אבנים וכך נערמו להן אבני גיר על כל השטח. העבודה הייתה קשה ומייגעת. במסגרת תקציב של הסוכנות קיבלנו עגלה אחת ומאה פרגיות ללול. מפאת חום הקיץ, היה זה חודש יוני, בכל יום מתו כמה מהפרגיות עד שבסופו של דבר מתו כולן. נוסף על כך קיבל כל חקלאי סוס ועגלה. אבא עזרא החליט לחסוך לסוכנות וביקש מהסוכנות חמור שיהיה משותף לנו ולשכן. אך החמור נשאר לעמוד ולא זז ממקומו. כעבור זמן-מה החליט אבא לקבל פרד מהסוכנות, אבל הפרד היה גרוע מהחמור וגם הוא לא תרם לנו כל כך – גם הוא לא זז... עבר זמן וקיבלנו אישור לנטוע חמישה דונמים של כרם, אבל משום שהאדמה הייתה גירית, ים". חודשים רבים עברו +ִ חצי מהכרם לא התפתח, כמו שכתוב "וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻש עד שראינו יבול. כשצמחו העגבניות, המלפפונים, הפלפלים והחצילים מכרנו את היבול לאגודה החקלאית ומזה השתכרנו. שלושתנו היינו נערים ועזרנו בעיבוד השדות. זרענו, שתלנו ועסקנו בריסוס ובקטיף בכל העונות. לאבא עזרא לא היה הכוח הפיזי לעבוד בחקלאות, כיון שחלה לאחר שעבד בדפוס הממשלתי, אבל הוא תמיד עזר בכך שאמר לנו כמה זורעים ומתי. אבא היה איש ישר, נאמן והגון ואהב לארח .1988 בנדיבות משפחה וחברים. אבא נפטר בשנת אמא רחל תרמה לעבודה במשק בחליבת פרות, בבציר הענבים ובקטיף הפירות. היא הייתה עקרת בית נפלאה, אישה חמה בעלת חוכמת חיים רבה. היו בה נדיבות ויכולת הענקה אדירה. אחרי שבגרנו ארבעתנו והפכנו לבעלי משפחות, שאלה אותה השכנה: תגידי, איך יש מקום בבית שלך, שניים וחצי חדרים, לכל המשפחה המורחבת, הילדים והנכדים? אמא רחל השיבה ללא היסוס: כשהמשפחה שלי מגיעה, הקירות של הבית שלי הופכים לגומי... .2007 אמא נפטרה בשנת
140
האח יהודה שמאי
אני בוחר לשתף בזיכרונות שלי שמייצגים בעיניי את יעקב, שכשהאמין בדבר, הלך איתו עד הסוף וגם הצליח. ותמיד למען האחר. במהלך תפקידי כפעיל המושבים באזור המרכז, נתקלתי במקרים רבים של בעיות כלכליות. זכור , שבו הוחלט במשרד השיכון על בנייה כפרית במושבים והרחבת הבתים 70- לי מקרה, בשנות ה ילדים, זוג הורים, 12 : נפשות 18 לתושבים. באחד המושבים שבאזור המרכז התגוררה משפחה בת שתי סבתות ושני סבים בדירה של שני חדרים וחצי, והשירותים היו מחוץ לדירה. את האישורים לבנייה במושב זה נתן מזכיר המושב, שהיה בתפקיד בכיר בתנועת המושבים ובמפלגת מפא"י. כיוון שראש המשפחה אמר למזכיר שהוא אוהד של בגין וחירות ואינו אוהד של מפא"י, נוצר ויכוח פוליטי בין המשפחה למזכיר המושב, שבעקבותיו לא אישר להם את הזכות לבנייה הכפרית. אני זוכר כי בזמן פעילותי במושבים הייתה לי משימה גדולה לעזור למשפחה. דאגתי שיגיעו למושב ולביתם חברי כנסת ממפא"י ומגח"ל, כדי שיראו את תנאי המחיה שלהם, וישכנעו את מזכיר המושב לתת להם אישור בנייה. 18 ואולם כל הפעולות והמאמצים לא עזרו. עניין זה נמשך כשנתיים והמשפחה המשיכה לגור נפשות בבית קטן של שני חדרים וחצי. באותו זמן אחי, יעקב, עבד במשקי חירות כמנהל מושבי השומרון. כחקלאי מגבעת עדה יעקב הכיר את נושא הבנייה במושבים, וכששמע על מצוקת המשפחה, נרתם לעזור ולמצוא להם פתרון. יעקב המשיך לפעול למען המשפחה ללא לאות מול משרד השיכון, לאחר שכל הגורמים, ובכללם חברי הכנסת, נכשלו והרימו ידיים. ליעקב נודע כי במשרד השיכון יש ועדת חריגים. הוא הגיש לוועדה את כל נתוני המשפחה, ולאחר שזו בדקה היטב את המצב, היא אישרה למשפחה את הבנייה. לאחר שחרורו מהצבא, יעקב חזר לגור אצל ההורים. הוא התחתן עם מרים, שהייתה גננת בשירות צבאי בגבעת ניל"י, ובהמשך הם רכשו משק ונולדו להם שלוש בנות: מירב, יפעת וענבר. מצבם של החקלאים באותם ימים היה קשה וזאת בשל השיווק המאורגן שהיה נהוג בזמנו, שיווק התוצרת החקלאית דרך האגודות החקלאיות, שקבעו את מחירי הפירות והירקות. חקלאי גבעת עדה החליטו להפסיק את השיווק המאורגן של האגודה החקלאית, עברו לשיווק על ידי סוחר פרטי, אולם נחלו אכזבה. יעקב וחבר נוסף החליטו לעשות מעשה, ובמקום להיות נתונים לחסדי הסוחרים, הם רכשו משאית לירות כדי לשווק את הפירות והירקות בשוק הסיטונאי בכוחות עצמם. 2,000- מדגם סקאניה ב בפעם הראשונה שיווקו את הסחורה בהצלחה. בפעם השנייה עצרו אותם פקחי השוק הסיטונאי והם קיבלו דו"ח. בפעם השלישית שוב עצרו אותם הפקחים והחרימו את הסחורה ואת המשאית, וכך הסתיים סיפור היותם סוחרים... זכור לי, שבאותה תקופה היה פרדס משותף לכל החקלאים בהרחבה, אולם הם לא קיבלו כסף עבור היבול. יעקב, שנבחר לתפקיד יו"ר האגודה החקלאית בגבעת עדה, החליט לבחור חברה חדשה שתטפל בענייני הפרדס. כבר בשנה הראשונה שלאחר מכן קיבלה כל משפחה כמעט לירות מהפרדס, בזכותו של יעקב שמאי כיו"ר האגודה. 1,000 לאחר מכן התקבל יעקב לעבודה במשקי חירות-בית"ר כמנהל יישובי השומרון, ונכנס לפעילות פוליטית בגח"ל. באותם ימים היה בין הראשונים להקמת סיעת תכלת-לבן בהסתדרות מטעם גח"ל. יעקב נבחר ליו"ר תכלת-לבן בהסתדרות ומאוחר יותר נבחר לכנסת ישראל לשלוש קדנציות וטיפל בנושאים חברתיים וכלכליים. לאחר מכן כיהן כיו"ר רשת עמל. יעקב היה מקור גאווה למשפחה, היה אדם שוחר צדק, ישר והגון, אדם בעל יכולת נתינה גדולה לאחרים ללא רצון לקבל תמורה, לחם למען הצדק ולמען החלשים וכשהאמין בדבר, לא ויתר והלך עם זה עד הסוף.
141
Made with FlippingBook flipbook maker